1ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים ויעש רבוייא ותקונא דכלא. כבר ידעת כי המאורות הללו הנזכרים ביום ד' הם גלוי האורות הנזכר ביום ראשון יהי אור ויהי אור וזהו כוונתם ז"ל שאמרו שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום ד' וענין העשי' הנז' בכאן הוא ענין תיקון נגלה כי כן תמיד חכמי הזוהר ייחסו לכל דבר שעדיין לא נתגלה מלאכתו ופעולתו בעולם לדבר שאין לו תיקון וזה בכמה מקומות תמצאם עד לא אתקן כך וכך לא הוה כך וכך ובענין הקמת המשכן אמרו עד לא אתקם משכנא לתתא לא אתקם לעילא כי הנה כל דבר שעדיין לא נגלה ונתפרסם כחו לא יאמ' בו לשון עשיה אלא לשון הויה כי לשון הויה מורה על מציאות בלתי נגלה שעדין הוא בדקות הויתו בלתי מתלבש אשר על כן תמצא במעשה בראשית שלא נזכר לשון הויה רק בדברים הדקים הרוחניים כמו יהי אור יהי רקיע יהי מאורות ובהיות שאלה המאורות הם לבוש האורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו ונתגלה פעולת' עד שנתלבשו בהם כי זהו ההבדל שיש בין לשון אור למאור בסוד יוצר המאורות שתקנו אנשי כנסת הגדולה שכוונתם שגלה כח האורות שנבראו ביום אחד ביצירת המאורות שנתלו ביום ד' שנגלה כחם ועל סוד זה אנו מברכין בהבדל' מוצאי שבת בורא מאורי האש כאשר יבוא ביאורו ב"ה על כן נאמר ביום רביעי ויעש אלהים את שני המאורות כי לשון עשייה הוא ענין תקון נגלה והסוד בזה בעולם האצילות כמוכן כי האור הראשון הנרמז במדת החכמה באמרו יהי אור והנמשך ממנו בבינה הנרמז בויהי אור נתלבש כחם בדו פרצופין שהם שני הפועלים המתיחסים לשמש ולירח כאשר אבאר בע"ה בענין קטרוג הלבנה במאמר הזה עצמו. והוא אמרו ויעש רבוייא ותיקונ' כלומר אצילות ותיקון כי תרגום ואצלתי מן הרוח אשר עליך וארבי שמשמעו שבהאצלו ממקור"ו יתרבה ויגדל ויתוקן בגלוי.2ואמר את שני המאורות הגדולים בקדמיתא בחבורא רזא דא שמא קדישא שלים כחדא יי' אלהים אע"ג דלאו איהו באתגלי' אלא בארח סתים. מוכרח אני להביא לפניך מאמר רז"ל בפ' אלו טרפות בענין הזה ומה שזכרו מהמשא והמתן שעבר בין הירח ובין הב"ה כי מדבריהם ע"ה נבוא עד תכונת סוד הענין הזה. אמרו שם ר' שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הב"ה איפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה הב"ה לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש"ע מפני שאמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי, א"ל לכי ומשלי ביום ובלילה א"ל שרגא בטיהרא מאי מהניא א"ל זיל וימנו ישראל בך ימים ושנים א"ל לדידיה נמי מגיע דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. א"ל צדיקים יקראו על שמך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן חזיה דלא הוה מתיתבא דעתה אמר הב"ה הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח והיינו דאמ' ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו חטאת ליי' אמר הב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי על שמעטתי את הירח.3וקודם שאבוא לבאר סוד המאמר הנמרץ הזה ע"ד הסוד צריך אני לישב המאמר כפשטו כדי להבין כוונת רז"ל באלה התשובות והשאלות שנשאו משל עליהם שנפלו בין הירח ובין הב"ה מהיכן מצאו סמך לדבריהם מן הכתובים עד שאמרו אמרה ירח לפני הב"ה וכו' ומה שהשיב לה הב"ה לכי ומעטי את עצמך. ולמה תמעיט היא את עצמה היל"ל גוזרני עליך שתתמעטי כי הוא האומר ועושה כי היא לא תמעיט עצמה בעצמה. גם למה אמר לכי ענין הליכה למאי אצטריך עד שראיתי מי שפיר שענין ההליכה הזאת על סדר התכונה כי לפי מהירות מהלכה בגלגלה היא סבת חסרונה ופגימתה שאילו היתה הילוכה בהמתנה עם מהלך השמש תמיד היתה מליאה כשהשמש במערב תזרח היא במזרח אם יהיו תמיד בנגוד לא יחסר אורה א"כ מהירות הילוכה היא סבת חסרונה והמעטתה וקשה לפי' הזה כי כשם שהמהירות סבת הפגימה והחסרון בקרבה אל השמש כך הוא סבת המלוי בהתרחקה ממנו וא"כ צריכים אנו לדעת למה אמר ענין הליכה. עוד יש לשאול בתשובתה שאמרה וכי בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון אמעט את עצמי ומה דבר הגון בדברה טוב לעצמה ובקנאת' בחמה להסירה מגבירה ולרשת משכנות לא לה ואיה ואהבת לרעך כמוך שתאמר בשביל שאמרתי דבר הגון לפניך. וא"ת שהיא היא המדברת שהוא דבר הגון ואינו הגון. הנה יראה שטענה טענת אמת בשכבר נתקבלה טענתה והוצרך לפייסה בכמה פיוסין ועכ"ז לא מתיתבא דעתה עוד איך נתישבה דעתה בטענת הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח והיה לה להשיב אמריה ותאמר לא תתיישב דעתי עד שובי אל המדרגה שהייתי בה להיותי במעלת השמש וגדול כמוהו ולמה עמדה ולא דברה עוד ומתוך השאלות הללו יתבאר הסוד בע"ה אמנם כפי הפשט תשובת מה ששאלנו מהיכן מצאו רז"ל סמך לתשובו' והשאלות האלה מתוך הכתובים מבואר הוא אם לטענה הראשונה שאמר ירח לפני הב"ה איפשר לשני המלכים שישתמשו בכתר א' דייקו מהכתו' שקראם גדולים ואח"כ קראם מאור גדול ומאור קטן ולא יתרעם רק מי שהוסר לו מאודו. ואם לטענה השנית שאמרה בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון זאת השאלה לא תתבאר כי אם ע"ד הסוד כי אם נאמר שהיה דבר הגון בשכבר נתקבל' טענתה עדיין אנו צריכין לדעת היאך היה דבר הגון. אמנם מה שהשיב לה משול ביום ובלילה הוא מדיוק כפל הכתוב והוא שכבר אמר את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ולמה הוצרך הכתוב לומר ולמשול ביום ובלילה וכבר נתיחד לכל א' משמרתו ומתוך כך מצאו סמך לומר כי דבור ולמשול ביום ובלילה היתה תשובה אל הירח שתמשול ביום ובלילה. ובהיות שכבר נתמעטה השיבה ואמרה שרגא בטיהרא מאי מהניא. אמנם למה שהשיב לה לך וימנו בך ישראל ימים ושנים הוא עצמו מה שהשיב ר"ש לר' אלעזר ואמר לאתת כתיב חסר ויחזור אל הטיהרא שבה ימנו ישראל מועדים וימים ושנים ומה שטענה לדידיה נמי מנו שהרי כתיב והיו ומשמע דלשניהם נמי מנו. אמנם ומה שהשיב לה צדיקים יקראו על שמך דייקו מלממשלת הלילה ואת הכוכבים וכבר ידעת כי הצדיקים נמשלים לכוכבים שנאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים והוא מה שכיוון רש"י ז"ל בואת הכוכבים באמרו ע"י שמיעט את הלבנה הרבה צבאיה להפיס דעתה והוא מדרש רז"ל בב"ר כיון דחמא דלא מתיתבא דעתה כי אין מנחמין למצטער בצער אחר גדול ממנו וכמ"ש רז"ל ברבי יוחנן שמת בנו ונכנסו תלמידיו לנחמו והיו מנחמין אותו בזכור צער אחרים והיה משיבם לא די צערי אלא שהזכרתוני צער אחרים. ומ"ש הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח הכוונה כי דברו לא ישוב אחור אמנם ראוי לתקן את אשר עותו וזה בהביא כופר אליה בעבורו ומלת עלי בעבורי והוא הקרבן של שעיר ר"ח שהיה נקרב לפגימתה זהו כוונת הטענות והתשובו' הנשואו' לרז"ל בענין קטרוג הירח לפי פשט הדברים. והארכתי בהם לפי שלא ראיתי מי שקדמני לישב הטענות האלה ע"פ הכתובים ודברי רז"ל ע"ה לא נפלו במקרה עד שמצאו סמך לדבריהם מן הכתובים כי אלו נפלו במקרה טענות רכות כאלה וכאלה היו יכולין לסדר ולא אמרו רק הטענו' אשר ראו שיסבלו הכתובים כמו שביארתי. וגם כי ראיתי מפרשי המאמר הזה על דרך הסוד על פנים שונים וקצתם מגנבים דברי קצתם אות באות תיבה בתיבה ומיחסים דברים לעצמם אני לא אהיה רכיל לומר מי המה אלה כי אין טבעי להתכבד בקלון זולתי וגם לא אאריך למעניתם בהביא כל דברי א' וא' מהם כי רבה הדרך ויקוץ הקורא בהם וכוונתנו להועיל לזולתנו בלא עמל ויגיעה אל אלהי ישראל יודע ולא להתראות.4ועתה הנה באתי לבאר סוד המאמר על מתכונתו בכל תנאי הויכוח והשאלות והתשובות אחת אחת כיד אלהי עלי לטובה. וזה בהקדים לך הקדמה רבת התועלת לכל מקום שתמצא דבריהם ע"ה מגזימים על ענין מה כי לא לשוא ולשקר הם מגזימים רק להועיל בדבריהם לכל באי עולם כאשר אבאר בסוף ביאור המאמר. והיא זאת דע כי מנהג רז"ל בכל דבר המשתנ' והיוצא מטבעו ליחס לו הצער כדמיון העובר אשר בגיחו מרחם יצא שהוא מצטער בשנותו את טעמו אשר היה בו בראשונה ובדבר הזה הם ממשלים משל ודרכם לחוד חידה עליו. כאלו הדבר המשתנה מתרעם בכל חלקי הויכוח והמשא והמתן והטענות האיפשריות הנופלות בין אדם לחבירו כאלו הדבר המשתנה קובל ומתרעם על המשנה אותו ואם לא יהיה זה בפועל וזה כראותם ע"ה כי כל דבר היוצא מההיקש הטבעי המוטבע והקבוע בו לא ינוח ולא ישקוט עד שובו לאיתנו הראשון אשר היה בו בראשונ' ע"ד וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו הראשון וזה נראה בכל עניני הטבע להיות המים נגרים למטה וכן האבני' ואם היו יהיה מי שיכריח' לעלו' בכלות הכח ההוא ישובו אל מקומם הטבעי ומזה הטעם בנו דברים ע"ה והפליגו והגזימו דברי ויכוח וטענות ותשובות בין הדבר ובין המכריחו לצאת מטבעו ונקראים הדברים ההם אצלם דברי הבאי ולא לשקר ח"ו רק להגזים הענין בכל האיפשר לעורר הלבבות לקנות מהדברים ההם אמונה אומן ביכולת האל יתברך על ברואיו לעשות בהם רצונו וחפצו שנאמר כל אשר חפץ עשה בשמים ובארץ ולית דימחי בידיה. וכמו זה הענין תמצא להם ע"ה אומרים בפרק גיד הנשה דברה תורה לשון הבאי דברו נביאים לשון הבאי דברו חכמים לשון הבאי והביאו זה על אמרם בענין המזבח תפוח היה באמצע המזבח פעמים היה עליו כשלש מאות כור ואמרו שם אמר רבא גוזמא ואמרו דברה תורה לשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים לשון הבאי ותבקע הארץ לקולם דאדוניה ופי' רש"י ז"ל לשון הבאי לשון הדיוט שאינו מדקדק בדבריו ואומר בפיו דבר שאינו ולא שיתכוין לשקר וכן רז"ל לא שיתכוונו לשקר ח"ו כי אם להוציא מלבם מלין ללמד דעת את העם ולעורר לבבם מהדברים ההם אל פנות גדולות תורניות באמונת ההשגחה והיכולת זה דרכם שכל ומדע למו ע"ה ברוך שבחר בהם ובדבריהם. ומזה תמצאם דורשים והארץ היתה תוהו ובוהו היתה תוהה ובוהה משל למלך שקנה ב' עבדים באוני א' ובטימי א' פי' בשטר ובסכום א' על א' גזר שיהיה נזון מטמיון שלו פי' מאוצרו ועל השני גזר שיהיה יגע ואוכל ישב ולו השני תוהה ובוהה ואומר איפשר שנינו נקנינו באוני א' ובטימי א' זה נזון מטמיון של מלך ואני יגע ואוכל כך הארץ ישבה תוהה ובוהה אמרה איפשר עליונים ותחתונים נבראו באחד עליונים ניזונים מזיו השכינה ותחנונים אם אינם יגיעים אינם אוכלין. הנך רואה כי הארץ אין לה פה לדבר כי אם לבלוע ואז"ל למה נקראת שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה ומה תרעומת ותלונה יש לה אמור מעתה כי כוונתם להודיע כי גם כי כל הנבראים משועבדים לעשות רצון קוניהם כי לכך נבראו וזהו שלימותם הנה מפאת השקפת המעלות והמדרגו' מצדנו יש הבדל גדול בין המעלה והמטה ומצד זה ימצא הויכוח והתלונה בין היושב על חוג הארץ עם יושבי בשמים. ודומה לזה אמרו בענין עמידת השמש ליהושע כשאמר לו דום א"ל השמש יש קטן פותח פיו נגד הגדול ואומר לו דום אני נבראתי ברביעי ואתה נבראת בששי ואתה אומר לי דום. א"ל יהושע קטן בן חורין שיש לו עבד זקן אינו אומר לו שתוק וכי לא קנה אברהם שמים וארץ שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ולא זו בלבד אלא שהשתחוית ליוסף שנאמר והנה השמש והירח משתחוי' לי ואמרו שם אחר שנצח אותו בטענותיו שא"ל השמש אם אני אדום מי אומר קלוסו של הב"ה א"ל דום ואני אומר שנאמר אז ידבר יהושע ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה. הנך רואה בעיניך שהיו דברי ויכוח בין השמש ויהושע כאלו נתחייב הענין כן מפאת שנוי הטבע וכינוי טענות האיפשריות הנופלות בין שני המדברי' והנך רואה שאחת מן הטענות חלומיית והנה השמש והירח וכו'. האמנה כוונתם להודיע כי צדיק מושל יראת אלהים וכי יגזור אומר ויקם לו כיד אלהיו עליו לטובה. וכי מעלת קניית השלמות הנקנה על צד הבחירה האנושית יותר גדולה מהמעל' הזמניית שהרי לא שוה לו טענתו באמרו שהוא גדול ממנו בזמן שנברא ביום ד' והאדם בששי. וכי כל מה שנברא בעולם לצורך האדם ונברא כאשר יתבאר וע"כ קדמו כל הברואים אל האדם כי הוא היה סוף המחשבה בבריא' וכאלה רבות מהתועלות המגיעות לנו בדברי חכמים וחידותם. ודומה לזה אמרו בשעה שנטה משה את ידו על הים עמד הים לנגדו ואמרו טענות רבות שנפלו בין הים ומשה עד הים ראה וינוס וכלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. וכאלה רבים להם ע"ה בכל דבר היוצא מטבעו וממנהגו ע"ד הפלא והנס כאלו הוא מתוכח עם המכריחו לשנות טבעו כמו שמצינו בענין ר' פנחס ן' יאיר דהוה אזיל לפדיון שבוי' פגע בגינאי נהרא א"ל חלוק לי מימיך ואעבור בך א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ואני ודאי עושה א"ל אם אין אתה חולק לי מימיך גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. פקח עיניך וראה הטענו' האלה וטענת ר' פנחס עם הנהר גוזרני עליך שלא יעברו בך מים מי הוא הנהר ומי הם המים והמים הם הנהר עצמו אשר לסבת זה קמו אנשים בני בלי דעת ועשו צורות רעות וכוונות נכריות למאמרים הללו ולכיוצא בהם ומלאו פני תבל תנואה ותואנה תאניה ואניה וכתבו שטנה על דברי חכמים וחידותם אשר לא דברו ולא עלתה על לבם. האמנם כי הם כוונו להועיל ולעורר הלבבות בפנות תוריות כמו שכתבתי. וגדולה מזאת אמרו בפ' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם כל מעשה בראשית לצביונן נבראו לדעתן נבראו בקומתן נבראו כי זה הדבר לא יסבלהו השכל כי איך יבר' לרצונו ולדעתו מי שעדיין לא יצא לפועל איזה צביון או דעת או קומה ייוחס לו והוא עדיין בהעדר הגמור אמנם להודיע כי כל המעשים והנבראים אשר נבראו בששת ימי בראשית קדמו בידיעתו ית' היותם נבראים איש איש על עבודתו ועל משאו כאלו היו לפניו ית' ברואים והסכימו למאמרו על המשא אשר ישא עליהם כי הוא הנאות והשלם וכאלו שאל לכל אחד מהם התרצה שתהיה על תכונת כך וכך והסכים עמו כי חכמתו ית' בהם היא ההסכמה האמתית וכמ"ש ז"ל בס' הזוהר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וכבר ראה קודם אשר עשה והנה הוא הטוב שיעשה בכל אופני הבריאה.5והנה על ההקדמה הזאת האמיתית אבוא לבאר סוד המאמר וסוד הקטרוג שהוא סור ההסכמה כי אין הסכמה בלא קטרוג קודם אל ההסכמה כמו שנתבאר במחלוקת המים מיום ראשון ליום שני ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם וזה בשכבר קום לנו כי כל דבר הנעתק ממקומו וממקורו יוחס אליו הצער עד שמיחסים אליו הבכי והוא אמרם לא נפרשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה שנאמר מבכי נהרות חבש וכבר קדם כי ההויות העליונות מיוחסות למים העליונים וההויות התחתונות למים התחתונים ונקראים המים התחתונים בוכים לפי המשכתם והתרחקם ממקורם כי כן גזרה חכמתו יתברך להמשיך ולהאציל מאורו העצום מאורות נאצלות מתמצעות מלז ללז בשקול יפה כדי להשפיע לכל עולם ועולם החק הראוי לו עד שנבראו שני מאורות הללו אשר על ראשינו מורגשים לראות עינינו וראשם ושרשם בשמי השמים העליונים עולם האצילות הם הדו פרצופין הרמוזים בשמש וירח. ובהיות ששני המדות הם היו בעמקי האי"ן בהשואה מזולת נטיה ואמרי נטיה שלא נבדלו להם הדין מרחמים אבל הכל היה בהשואה א' ויצא החפץ מעילת העילו' להמציא ולהאציל מדות לדין ולרחמי' בהם ידין אפסי ארץ האציל מאויר שאינו נתפס אל אויר נתפס בדרך הלבשה אספקלריות נמשכות זו מזו לתקן עולם במלכות שדי לומר לו די ויצא החפץ מלפניו ואמר יהי אור ויהי אור ואז"ל אור שכבר היה ומשמע מדבריהם שאותו משך האור הנמשך מהאור הראשון יקרא שני לגבי מקורו ואיננו בשלימותו כי על דרך זה יתמצעו הנאצלים מהנעלם אל המושכל ומהמושכל אל הרמוז ומן הרמוז להרשום ומן הרשום אל החקיקה ומן החקיקה אל החציבה וככה נתלבשו צורות הנמצאות העליונות בתחתונות והבן זה מאד מאד כי אל זה יצטרך שכל רחב ולאו כל מוחא סביל למנדע דא. ובהיות כי שני המדות הפועלות האלה המיוחסות לשמ"ש ולי"רח אשר באו מכחם היו דו פרצופין בתחלת האצילות משתמשים בכת"ר א' כלומר במדה אחת שהדין והרחמים שוה בהם וחייבה החכמה העליונה שלא ישתמשו בהשואה אחת כדי שיבדלו פעולותיהם וישתמשו פנים בפנים להיות זה משפיע וז"את מקבלת כי צורך העולם בכך שתהיה העטרת פעמים פועלת ברחמים ופעמים הדין להשכיר ולהעניש כפי מעשי התחתונים בעלי הבחירה ושלא תהיה בהשואה תמיד כאשר היתה באמנה עם התפארת חייבה החכמה לשומה ראש לשועלים לדון אותם פעמים בדין פעמים ברחמים כי הוא הטוב והישר והנאות לעולם. וגדולה עוד מזאת שיהיה זה סבת הפריה והרביה בעולם מפאת ההפכיות הנמשכים מזה מקור וחום שהוא סבת ההויות התחתונות והוקבעה העטרת לאלה הפעולות התחתונות נשאו רז"ל מענין קטרוג הסכמיי בין השמ"ש והירח וזה שכבר ידעת כי לא תפול ההסכמה בין שני חלקי הויכוח רק בדרך שאלה ותשובה והקטרוג הזה הנרמז להם הוא להוליד ההסכמה וזהו אשר רמז רשב"י ע"ה בפירושו לשיר השירים כשהביא סגנון זה המאמר אמרה ירח איפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר א' אמר לה הקב"ה ידענא דאת בעיא למהוי ראש לשועלים זילי ואזעירי גרמיך הנה ביאר כי ענין הקטרוג הנאמר להם הוא ענין הסכמה אלא שבנו דבריהם מיוחסים אלינו שלא תפול ההם כמה כי אם ע"י קטרוג כאשר תעשנה הדברים הנופלים בין שתי המתוכחים ועל דרך זה זכרו כל תנאי הויכוח האיפשרי בדברים מודים על תרעומת המעטתה והרחקתה מן המקור שזהו סוד אמרם לכי ומעטי את עצמך כלומר התמשכי למטה מכל המדות שבאצילות ותהיה אחרונה ובזה ימעט אורך יי' אמר לשכון בערפל והבן. ובהיות שזה דבר הגון מסכים אל הבריאה להיותה ראש לשועלים לא ימלט מהיותה אבן מאסו הבונים להיותה מקבלת ובשפל המדרגות ונשאר עדיין תלונה ותרעומת אם היה באיפשרות שתהיה הבריאה על זולת זאת ההנהגה מבלי שתמעיט את עצמה ועל זה אמרה לפי שאמרתי דבר הגון אל ההסכמה אלך ואמעיט את עצמי ואמרו זה לעורר לב השומע דבריהם ולרמוז כי כך חייבה החכמה שלא תהיה הבריאה על זולת ההנהגה הזאת. והיתה התשובה לכי ומשלי ביום ובלילה כלומר שעל דרך זה תפעל פעמים ברחמים פעמים בדין הרמוזים ביום ובלילה ותהיה ההנהגה כלה על ידך נכרת ונגלית והשיבה היא שרגא בטיהר' מאי מהניא כלומר אחר שהמשפט לאלהי יעקב ואין לה מגרמה כלום ומה יתן ומה יוסיף לה שבח וגדולה וכבוד בהיות ממשלתה תחת ממשלת זולתה. אמר לה לכי וימנו בך ישראל ימים ושנים כלומר כי כלי עסקיהם של ישראל שהם תכלית כוונת הבריאה לא יהיה אלא עמך וא"ת תדבר אליהם את כל אשר אצוה ממספר המצות המיוחסים לימים ושנים שהם מצות לא תעשה שהם שס"ה כמנין ימות השנה כי כלם אזהרות השייכות למדת שמו"ר וכבר ידעת כי רז"ל לא הוסיפו נדרים וסייגים רק על מצות לא תעשה כי הם הצריכים גדר ושמירה וכאלו אמר לה הב"ה שהיא הבי"נה די לך שימנו ישראל וישאו ויתנו וכל עסקיהם יהיו במצות לא תעשה התלויים בך והמיוחסים לך שיוסיפו סייגים בעבורך כי בהמה שמן חלקד וזר לא יקרב באהלך בשמרם עקב רב וזה שכבר ידעת כי כשישראל עוברים על מצות לא תעשה עושים כביכול בה רושם בסוד צור ילדך תשי ובשמרם עקב רב אזי תתמלא פגימתה ובכן לא תחסר את כל מאומה בידה. והנה התשובה הזאת נכוחה ואמיתית כי בשמור ישראל המצות המיוחסות למדת שמו"ר שתתעלה המדה מעלה מעלה לא יחסר אורה האמנם כי כפי משפט הויכוח עדיין יש להשיב שאם לא ימנו ישראל אלא למצות המיוחסות אליה שהם שס"ה תחרישי אבל לרידיה נמי מנו מנות עשה מימין הגולה מדת אברה"ם העולה רמ"ח במנין מצות עשה וגם מצות לא תעשה מהשמאל והוא יושב אהלים כולל כלם וכמו שרמז לו הקב"ה למשה כי כל המצות עשה ולא תעשה רמוזים בשמו הנכתב בתפארת שכן כתב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור שמ"י עם י"ה זכר"י עם י"ה פי' שמי עם י"ה שם הז"כרי עם ו"ה הרי רמ"ח כאלו אמרה הרי שלו ושלי ועדיין אני מעוטה. והשיבה הב"ה צדיקים יקראו על שמך הכוונה שלא היתה עיקר הבריאה כי אם להמציא צדיקים יבואו ויגידו צדקתו יתברך וכמו שאז"ל על פ' סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמו"ר כי זה כל האדם. ואמר ר' אלעזר אמר הב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה. אמר ר' אבא בר כהנא שקול זה כנגד כל העולם כולו בן זומא אומר כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה. הנה דבריהם ע"ה נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת וזה שבראשונה אמר ר' אלעזר שאמר הב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה ויש לשאול כי אלה הם דברי שלמה שאמר שאחר כל החקירה שחקר כענין הנמצאות לדעת איזה הדרך ישכון אור ודרש וחקר ואזן ותקן ראה כי אין טוב בם רק לירא את האלהים ולשמור מצותיו א"כ היכן מצינו בדברי קהלת שאמר הב"ה כל העולם כלו לא נבראו אלא בשביל זה. אמנם כוונת ר' אלעזר כי הכתוב האומר סוף דבר הם דברי רוח הקדש עם הכתובים הקודמים לו מויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם כי לא יכתוב הוא על עצמו כן אמנם השלים דברי חקירותיו בפ' הבל הבלים אמר קהלת שכן התחיל בתחלת הספר בההביל כל עניני עולם השפל וכן השלים. ומפ' ויותר שהיה קהלת חכם הוא דברי רוח הקדש וגם אחריו בקש קהלת למצוא דברי חפץ ואחריו דברי חכמים כדרבונות ואחריו ויותר מהמה בני הזהר ומסקנתא דמילתא סוף דבר שהם דברי רוח הקדש ולכן תמצא כי אות הסמ"ך רבתי לרמוז כי הם דברי רוח הקדש הנקראת סו"ף דבר כי היא ראשי"ת המחשבה וסו"ף דב"ר על זה אמר ר' אלעזר סו"ף דב"ר הכל נשמע שהם דברי האל יתברך שהוא האומר כל העולם לא נברא אלא בשביל זה שכוונת כל מה שנברא הוא לקנות מדת י"ראת אלהי"ם שהיא העטרת עצמה ומה עוד תבקש שבח וגדולה וכבוד בהיות שהצדיקים המקטינים את עצמם בעולם הזה לקנות מדתה שהוא עיקר הבריאה יקראו על שמה. והנה יראה מדברי ר' אלעזר שאחר שלא נברא כל מה שנברא כי אם בעבור הצדיק אלו ידומה העדר הצדיק יעדרו כל הנמצאים שנבראו בשבילו. ור' אבא בר כהנא הוסיף עוד במעלת הצדיק ואמר שקול זה כנגד העולם כלו ירצה שאם ידומה העדר כל הנמצאים היה די בכוונת הבריאה באדם זה לבדו ושקול הוא כנגד כלם ובן זומא הוסיף עוד כמעלת הצדיק יאמר כל העולם כלו לא נברא אלא כדי לשמחו ובזה דמה אותו ליוצרו יתברך שנאמר בו ישמח יי' במעשיו והבן והנה אין ספק שהתשובה נצחת אחר שכן חייבה החכמה שלא ימצא שום מורכב מחומר וצורה כי אם על צד המעטת אורה. חמא דלא מתיתבא דעתה אם היה באיפשרות לברוא הצדיקים בזולת חסרון האור שלה ודבר זה נמנע רק בהתלבש האו"ר בחש"ך והבן זה. ועל זה אמר לה הב"ה הביאו עלי כפרה וכו' הכוונה שיש כח בתחתונים להעביר פגימתה ממנה ובטהר אותה מחלאת הנח"ש שהוא החשך הגורם שלא תשמש אתתא בבעלה וזה בתת השעיר ההוא של ר"ח לפגימתה מדי חדש בחדשו ובכן תבא אל המלך בלבוש מלכות עטרת וחו"ר כי תסור אדמימותה ממנה להיותה לבנ"ה בסוד אתי מלבנו"ן כלה ותהיה אזי באחדות באשר היתה באמנה אתו. עתה אתה בני ברוך יי' לטוש עיני שכלך וראה כמה נעמו דבריהם בנשוא המשל הויכוחי הזה מכח הכתובים כמו שפירשתי ע"ד הפשט וכמה סודות גילו במשא ובמתן השאלות והתשובות בין הירח ובין הב"ה בסוד הבריאה המחוייבת כפי החכמה העליונה שתהיה על דרך זה שסבתו גניזת האור והוא היודע ועד יתברך ויתעלה שמו והדרו. אמנם התועלות הנגלות לנו מזה הספור הם אלה ראשונה להורות כי כל חלקי האיפשר והנמנע גלויים לפניו יתברך כענין האומן היודע והבקי בכל חלקי מלאכתו אשר בהם תגמר ותעמוד אחת מהנה לא נעדרה ממחשבתו הקדומה והוא פעל ועשה הכל על האופן היותר שלם שבאיפשר כאלו נשא ונתן בענין בכל חלקי הסותר ובאה ההסכמה אל מה שהיה הישר בעיניו יתברך והוא צוה ויעמוד ומי יאמר לו מה תעשה. שנית שנלמוד ממדותי"ו יתברך להיות הקטן נשמע למי שגדול ממנו כי בזה יקבל שלימות גדול להיותו כמוהו והיא מעלת הצדיקים המקטיני' את עצמם ויושבין ברומו של עולם והוא סוד לכי ומעטי את עצמך. שלישית לשרש ולעקר מלבבו מדת הקנאה ואפי' בדבר הגון שהוא למוד החכמה שתהיה למידתה על צד אהבה ולא על צד קנאה כי הקנאה שממון העולם ומוציאה את האדם ממנו ולא די שלא יקנה שלימות אבל יחסר ממה שהיה לו קנוי מתחלה והמשל אומר גמלא אזל למתבע קרני אודנין דהוו ליה נטלו מניה. רביעית מעלת הצדיק כי זה כל האדם כי הוא מושל יראת אלהים ועליו היתה כוונת הבריאה שזהו צדיקים יקראו על שמך וכי הוא ראשי"ת המחשב"ה וסו"ף המעש"ה ודי לעבד להיות כרבו והבן ובזה יתבונן העבד כמה צריך לדקדק במעשיו ובמדותיו כדי שיעלה חשבונו יפה לפני רבו להיות שלם בכל המצות הרמוזים במספר איבריו שהם רמ"ח ושס"ה כי זה כל האדם וזולת אלה התועלות הנגלות יש לאל מלין לצד עילאה למלל ומי ימלל גבורות יי' ומי החכ"ם וי"בן את ז"את יתברך ויתעלה שמו והדרו בפי ישרים ותמימים ולנו דומיה תהלה.6ואחר אשר ביארתי לך סוד המאמר הזה כדי שיבוא סוד שני המאמרים מכוון כאחד אמר את שני המאורות הגדולים בקדמיתא בחבורא חדא שניהם מליאים בהשואה אחת משתמשים בכתר אחד קודם ששבו להיות פנים אל פנים כי אז חזר להיות זה משפיע וזה מקבל רזא דא שמא קדישא שלים כחדא יי' אלהים פי' שהיה כח שם אלהי"ם בשם י"הוה נחבא שלא היה מתגלה ואמר אע"ג דלא איהו באתגליא שלא בארח סתים פי' שהיו שני המאורות בכח המחשבה הקדומה קודם האצילות שלא היה שם שום דבר נחקק ולא אותיות שיורו על הבדל הפעולות אמנם אחרי אשר יצא החפץ מלפניו האציל מאורו שני המאורות. וביאר מלת גדולים ואמר דאתרביאו בשמא דא כדא המאציל כנאצל וכן תמצא כי שם יי' עולה כ"ו וסופי אותיות כ"ף ו"ו עולה אלהי"ם כי שמו בקרבו רזא דכלא מצפ"ץ מצפ"ץ בצירוף אלפא ביתא דא"ת ב"ש שם י"הוה י"הוה עולה מצפ"ץ מצפ"ץ דע כי ב' מצפ"ץ וכ"ו הוא פ"ו נמצא כי יהוה הוא האלהי"ם והבן והוא אמרו רזא דכלא מצפ"ץ מצפ"ץ.7ואלין אתרביאו וסלקין לעילא כי אותיות י"הוה מתחלפים בדרך עליה כי הי"וד מתחלף במ"ם והה"א בצד"י והו"ו בפ"ה והה"א בצד"י וכבר זכרנו כי האותיו' המתחלפות בדרך עליה מורים על תוספת רחמים בסוד כוז"ו במוכס"ז כוז"ו ובהיות ששם י"הוה י"הוה אשר הם נזכרים בי"ג מדות של רחמים אין יחיד רשאי לאומרו יכול לאמרו בחלוף אותיות א"ת ב"ש ולומר מצפ"ץ מצפ"ץ וכו' לפי שמתעלה ברחמים והוא אומרו אלין אתרביאו וסלקין לעילא בגין דאינוו עילאין מרזא עילאה וסלקין לתועלתא דעלמא לאתקיימא בהון עלמין כגוונא דא שני המאורות כחדא סליקו ברבויא חדא באצילות אחד לא אתישב סיהרא לגבי שמשא דאכסיף מקמיה אחר שנתמעט אורה.8סיהרא אמרה איכה תרעה שמשא איכה תרביץ בצהרים כבר נתבאר. שלמה אהיה כעוטיה דעני כי יעטוף שאין לה מעצמה כלום והיתה התשובה צאי לך בעקבי הצאן שתהיי ראש לשועלים ואע"ג דאיהי רישא עליהו לית אתתא ברבויא בר בבעלה כחדא כי טוב להיות זנב לארי ולא ראש לשועלים.9וביאר הענין משורשו ואמר את המאור הגדול י"הוה ואת המאור הקטן אלהי"ם סוף כל דרגין לפי שיש אלהי"ם למעלה בגבור"ה בקדמיתא אתרשים איהי לעילא באתוון דשמא קדישא את רביעאה כי שם י"הו הוא סוד כל התשע ספירות והה"א האחרונה היא העשירית הנרמזת בשם אלהי"ם ולבתר אזעירת גרמה להיות נקראת בשם אלהים שהוא שם משותף.10ועכ"ד סלקא בכל סטרין לעילא באת ה"א פי' אע"פ ששם אלהים משותף בהתעסקה בתחתונים עכ"ז היא מתיחדת עם בעלה בי"הוה יתברך שמו בה"א האחרונה.11דרגין דאתפשטו מסטרא דלעילא איקרון ממשלת היום וחיל המאור הקטן נקרא ממשלת הלילה והם ראשי האבות לשאר החי לים שאין להם חקר ומספר וכמש"ה היש מספר לגדודיו ורז"ל רמזו זה כתיב אלף אלפין ישמשוניה וכתיב היש מספר לגדודיו ותרצו אלף אלפין ישמשוניה למספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר וזהו ואת הכורבים שאר חיילין וכו'. וכלהו תליין ברקיע השמים כלם מתפשטים ובאים מהי"סוד כי הוא המשלח אותם בעטרת והעטרת מוציאה אותם לעולם הנפרדים וכלם תלויים בו שהוא חי העולמים וזהו ויתן אותם אלהי"ם דבראשי"ת ברקיע השמים.12מלכותא דדור אתתקן ביומא דא. מדת העטרת תתיחס אל היום הרביעי בימים כמו שכבר כתבנו למעלה בדברי רשב"י ע"ה שאמר מ"ט כתיב באורייתא כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה אל האיש בגין דארחיה דבר נש לאהדרא ולמתבע אנתו כי שם ביאר כי יום שלישי מדת הי"סוד נרמז ביום ג' והוא רודף אחר יום רביעי הנרמז בכנסת ישראל לפי שכתוב ביום ד' יהי מארת חסר וזה רומז ללבנה העליונה מלכו"ת בית דו"ד.13אתתקנו אתוון ואתישבו על דוכתייהו להיות הה"א האחרונה מקבלת מי"הו ונשלם השם י"הוה.14ועכ"ד עד יום שתיתאה דאתתקן דיוקנא דאדם תקונא כדקא יאות כי הוא היה ראשית המחשבה וסוף המעשה והוא תכליה הבריאה כי על כן בא בצלם ודמות והוא כסא לאדם העליון אם יזכה. לא אתישב בדוכתיה יחזור אל הרגל הד' שבמרכבה כי עד שלא נברא האדם ביום ו' כביכול לא נתקן הרגל הרביעי במרכבה העליונה.15וכדין אתתקן כורסיא עילאה וכורסיא תתאה ועלמין כלהון אתישבו בדוכתיהו. התפארת נקרא כסא הכבוד שהוא כסא לכבוד הבינה. והעטרת נקראת כסא כבוד כסא יי' שהוא כסא לשם הגדול שנאמר ביום ההוא יקרא לירושלם כסא יי' וביום הו' שנתתקן דמות אדם למטה נתתקנו השני כסאו' אדם ודמו' אדם ואחוון כלהו אתתקנו על גלגלוי בפשיטו דטופסא דקיטרא. כבר זכרתי שקבלה בידם ע"ה שהיו האותיות קודם הבריאה בדרך תשר"ק ונדפסו בעת הבריאה בדרך אבג"ד כי הסדר הזה הוא היה הראוי לבריאה וכבר ביארתי כי בהדפיס האותיות השקועות בדרך תשר"ק יצאו הבולטות דרך אבג"ד. ואמר כי שנתתקן דמות אדם בצלם אלהים נתתקנו האותיות על סדרן הראוי להם כי בהם נסדרו סדרי בראשית בסדר האלפא ביתא דאבג"ד הפשוטה שנדפסה בקשר הזה ובסדר הזה אבג"ד וכו' וקשר האותיות נקרא קטרי דאתוון כמו ששנינו באתוון גליפן דר' אלעזר אית קטורי דאתוון וכל סדר אלפא ביתא ואלפא ביתא נקרא גלגל לפי שמתגלגלות האותיות בו מראשן לסופן ועל זה אמר ואתוון כלהו אתתקנו על גלגלוי בשפיטו דטופסא דקיטרא פי' בפשיטות דפוס הקשר. הכוונה בזה כי כשנברא אדם שהוא היה תכלית כוונת הבריאה נתתקנו כל סדרי בראשית על מתכונתם ויתבאר זה היטב לפנים ב"ה בשעה שחטא אדם הא' שנשתנו סדרי בראשית וחזרו לאחור נתקלקלו כביכול הצינורות. וביומא רביעאה איהו יומא מאיס מבוני"ם. אחר שהסכימה החכמה העליונה למעט אור הלבנ"ה ולשומה ראש לשועלים נתיחס אליה מאיסת הבוני"ם שהם אברה"ם י"צחק וי"עקב כאלו דחו אותה מאתם לשתהיה ראש לשועלים והיא אבן פנת יקרת אבן בוח"ן אבן השתיה כי ממנה הושתת העולם ומשם רועה אבן ישראל והסוד בני אמי נחרו בי הם הם בני לא"ה העליונה ונתיחס זה אל יום הרביעי שבו נתמעטה והוא אומרו דהא נהורא דא אזעירת גרמה ונהורא דילה וקליפין אתתקנו על דוכתיה ושאלמלא לא נתמעטה לא היו קליפות בעולם והבן זה. כל אינון נהורין דנהרין כלהו תליין ברקיע השמים הם נרות המנור"ה גדולה גבו"רה תפארת נצ"ח הו"ד כלם נקבצים ביסוד שהוא רקיע השמים להאיר על האר"ץ שהיא כסא דו"ד להכין אותה ולסעדה. אלין נהורין מציירין ציורא דלתתא. אלה המאורות הנזכרים הם המציירים דוגמתם למטה במרכב"ת המשנ"ה אותם הפנים הנכללים בדמות אד"ם כי כל מה שמתיחס אל דמות אדם קדוש הוא הפנימי לא חיצוני אשר לסוד זה ישראל נקראים אדם וא"ה אינם נקראים אדם כי נשמותיהם ממקום קדוש יהלכו. ונשמות א"ה הם מהקליפות החיצוניות ולא מאד"ם ומדמו"ת אד"ם באים. ונמשך לבאר מהו הענין הנקרא באדם אד"ם ואמר כל רוחא אקרי אדם אמר כי הרוח השוכן בגוף הוא הנקרא אד"ם שהוא רו"ח הבא מן הקדושה אבל הגוף נקרא מלבוש שנתלבש בו אד"ם שהיא הנשמה כי הרוח השורה בגוף היא אשר נקראת אדם לא הגוף. וע"ד עור ובשר תלבישני הביא ראיה מן הכתוב כי המדבר הוא האדם ואם היה האדם העור והבשר איך יאמר עור ובשר תלבישני בשרא דאדם לבושא איהו. ואמר כי לסוד זה נכתב בתורה על בשר אדם לא יסך וכן רבים ואם היה הבשר הוא האדם היה לו לכתוב על אדם לא יסך אלא שמלת אדם נאמר על הפנימי והבשר הוא הלבוש שבו נתלבשה הנשמה. טסירין דלתתא דאתהתכן בהתוכא דרוחא דא אתציירן מניה ציורין אתלבשן בלבושא אחרא. יבאר היאך נשתלשלו הכוחות העליונות מענין לענין עד שנתהוו הבהמות והחיות טהורות גם טמאות כל א' וא' משורשו ואמר טסירין דלתתא דאתהתכן בהתוכא דרוחא דא פי' שנשתלשלו מכח זה של אדם הנזכר אתציירו מניה ציורין דאתלבשן בלבושא אחרא והם רוח הבהמות והחיות הטהורות כגון שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור וכו' שנתלבש בבשרם אותו הכח שנשתלשל מכח הרוח הנקרא אדם ואותם הם הראויים למאכל ישראל הנקראים אדם כדי שיתלבש בשר הבהמה הטהורה בבשר האדם ויתעלו הדברים אל שורשם ואל מוצאם והוא סוד כל טהור יאכל בשר והוא סוד אמרם ז"ל עם הארץ אסור להאכילו בשר כי יתלבש בשר בהמה בבהמה ולא יתעלו הדברים אל שורשם והבן והוא אומרו אינון דבעיין לאתכללא בלבושא דאדם בבשרא דאדם. ומ"ש ההוא רוחא פנימאה דאינון סטרין סליק בההוא שמא דאתקרי ביה גופא דיליה פי' שהכח ההוא אשר ממנו נצטיירו אלה הבהמות נקרא על שמם פני שור פני אריה פני נשר לא שיש באלה הכחות צורות בהמות או חיות אלא שנקראו על שמם לפי שנשתלשלו משם כחותיהם ונתלבשו בצורה ההיא וע"כ סליק בשמא דאקרי ביה גיפא דיליה לבושא דיליה וביאר כי כשם שלבוש מה שנקרא אדם נקרא בשר אדם כן לבוש מה שנקרא שור נקרא בשר שור והוא אמרו לבושא דההוא שמא בשר. כלומר המלבוש נקרא בשר אמנם שם שור נאמר על הרוח הפנימי השוכן בגוף ההוא. בשר דיליה לבושא. וכן כלה פי' כל מה שנקרא בשר כמו בשר עוף או בשר שאר הבהמות והחיות הכוונה היא על הגוף שנתלבש בו הרוח ההוא. כגוונא דא מסטרא אחרא מסאבא אמר כי בדוגמא הוו נשתלשלו הרוחות מצד שמאל ונתלבשו בצד הטומאה למטה ומשם יבואו נפשותיהם של א"ה שהם אינם נקראים אד"ם והוא אמרו ובג"ד לא סלקי בשמא דא שמא דההוא רוחא טמ"א לא חלוק אדם ולית ביה חולקא כי הכח ההוא נקרא טמ"א והבשר אשר נתלבש בו הכח ההוא נקרא בשר טמא. טמא לגיו הוא כחו הפנימי ובשר לבושא דיליה. בגין כך בעוד דשארי ההוא רוחא בההוא גופא אקרי טמא נפק רוחא מההוא גופא לא אקרי טמא נתן טוב טעם ודעת למה מתי א"ה וקברי אומות העולם אינם מטמאים באהל וזה שכבר ידעת כי אחד המת מישראל או מן הגוים מטמא במגע ובמשא ואין הגוי מטמא באהל כי באה הקבלה על זה שהגוי אינו מטמא באהל ובא הרמז במלחמת מדין שנאמר כל נוגע בחלל ולא הזכיר שם אהל וכן הגוי עצמו כשהוא חי אינו נעשה טמא מת שאם נגע במת או נשאו או האהיל עליו הרי הוא כמי שלא נגע כי הוא דומה לבהמה שנגעה במת או האהילה על המת ולא בטומאת המת בלבד אבל בכל הטומאות כלם אחר הגוים ואחד הבהמה אין מתטמאין בהם והסוד בזה כי המשא והמגע הוא דבר ממשיי ומוחשי אמנ' האהל הוא דבר אויריי רוחניי ולא ממשיי וטומא' המגע והמשא הממשיי' שייכי לגוף וטומאת האהל שהוא אויריי רוחניי שייך לנפש ולפי שטומא' א"ה החטאי' האלה בנפשות' כשנסתלקה מגופותיה' נסתלקה טומאתם האויריי הרוחני ונשארה טומאת המשא והמגע דשייכי לגוף דלא גרעי מבהמה אמנם טומאת מת ישראל שייכא באהל לפי שטהרת גופותיה' היא הנשמ' האוירית הרוחניית ובהסתל' הנשמה המטהרת האויר מטמא טומאת אהל והוא אמרו בג"כ בעוד דשארי ההוא רוחא בההוא גופא אקרי בימא נפק רוחא מההוא לבושא לא אקרי טמא והכוונה לטומאת אהל ולא סליק ההוא לבושא בשמא פי' שלא יקרא הגוף ההוא טמ"א אבל שם בשר עליו כשאר הנבלות. טסירין לתתא דאתהתכן בהתוכא דרוחא דא אצטיירן מיניה ציורין דאתלבשן בלבושא אחרא. כגון ציורי בעירי מסאבי ואורייתא וכו' אמר כי כשם שבהמות וחיות טהורות שנתשלשלו מכח אדם הנז' ואתציירו מיניה ציורין דאתלבשו במין הטהור מצד שהם מלבושי' טהורי' שמתלבש בהם הרוח ההוא כך משתלשלים מצד הטומאה מלבושים טמאים שמתלבש בהם הרוח הטמא ההוא והם הבהמות הטמאות אשר הזהירה התורה עליהם וזה לכם הטמא שאין ר"ל שיתלבש הבשר הטמ"א ההוא בכשר קדש ישראל כי כל מין אל מינו ידבק וזה ג"כ הוא נכנס בסוד והכלאים. הנה א"כ נתבאר שהרוח המתלבש בבשר החזיר נקרא חז"יר. ובגין כך אלין תרין סטרין מתפרשין אלין אתכלילו ברזא דאדם פי' אדם סתם לפי שג"כ נקרא סמא"ל החיצוני אדם בכנוי בליעל ולא אדם סתם כי משחת מאי"ש מראהו ותוארו מאדם. ואלין אתכלילו ברזא דטמא ואין ראוי לערב טמא בטהור. נהורין עילאין דק' מנהרין נהרן בההוא רקיע יחזור לענין ראשון כי מכח נרות המנורה מתציירין למטה הרוחות המתלבשות בבשר קדש. והשלים לבאר הכתוב ולמשול ביום ובלילה ואמר שולטנו דתרין נהורין דא איהו שולטנו כדקא חזי פי' הוא הנאות והראוי בסוד הבריאה שימצאו שני מאורות א' גדול וא' קטן ושלא ישתמשו שני מלכים בכתר א' אבל מאור גדול שולטנו ביממא ומאור קטן שולטנו בליליא. ויאמר כי בדוגמא הזאת יתנהג העולם להיות כל איש שורר בביתו ביום ולהביא טרף לאנשי הבית ולצוות אותם בכל התיקון הצריך לבית לענין היום אמנם בבא הלילה יתחיל ממשלת הנקב"ה כי היא מסדרת הטרף אשר הביא האיש אל ביתו ומחלקת לאנשי הבית איש לפי אכלו וחלק כחלק יאכלו מתחת ידה והוא סוד ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה הוא סוד ואת הכוכבים שהיא מצווה אותם שיתקנו כל הצריך בבית בעוד שהיא מתיחדת בבעלה והעולה בכל זה כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא כי על דרך זה נשתלשלו ההנהגו' והסדרים למטה דזה לעומת זה עשה האלהים16ויעש אלהים את שני המאורות דא מאור ודא מאור. יבאר למה נקראו שניהם מאורות וזה לפי שיש להקשות לפי מה שהונח כי אחר שהיתה ההסכמה שלא ישתמשו ב' המלכים בכתר אחד ושתהיה הלבנ"ה כעוטיה וכעני כי יעטוף שאין לה אור מעצמה למה יקראם שניהם מאורו' והלא לית לה מגרמה כלום לזה אמר כי בבחינה שהשמ"ש גם הוא מקבל ממי שלמעלה ממנו ונקרא מאור כמו כן הלב"נה תקרא מאור דא מאור ודא מאור. וכבר ביארנו ההבדל שיש בין אור למאור כי אור הוא שם העצם ומאור הוא תואר שנתלבש בו האור א"כ בבחינת קבלתם שניהם המאורות מהאורות הנו ביום ראשון יקראו בנחלתם שניהם מאורות דא מאור ודא מאור. וימשך הדבור בביאור ההבדל שיש בין מאורי האור אשר תקנו אנשי כנסת הגדולה באמרנו על מאורי אור אשר יצרת ובין מאורי האש אשר תקנו בברכת ההבדלה במוצאי שבת.17אמר בגין כך אינון נהורין דסלקין לעילא פי' שהם למעלה בעולם האצילות שהם סוד המרכבה הראשונה הם הנקראים מאורי אור לפי שמקבלים מעצמם האור הראשון ואינון נהורין דנחתין לתתא פי' שהם למטה מהעטרת סוד הארגמן הם הנקראים מאורי הא"ש לפי שמקבלים ממנה שנקראת אש בסוד כי יי' אלהיך אש אכלה והיא גם היא מקבל' מהא"ש הגדולה. וצריך אתה לדעת כי האש אשר בצפון נגנז ונטמן בערב השבת ועל סוד זה צותה התורה לא תבערו אש ביום השבת. אמנם במוצאי שבת יוצא לעמוד על משמרתו אשר הופקד עליו בימי החול. ועוד אתה צריך לדעת כי אלה הארבע הנרמזים בארג"מן הם נבלעים בעטרת בע"ש ונכנסים עמה לבית המלך פנימה שהם מרכבתה. ונכללים ביום השבת כי הם נבלעים במאורות העליוני' השולטים בשבת. והנה במוצאי שבת הכל"ה מליאה וכל טוב אדוניה בידה לשלוט במי החול יצאו בתולותי' עמה לעמוד על משמרת' אשר הופקדו עליו בימי החול ואלה הארבע מקבלי' אז מהנ"ר הנרמז בעטר' ומקבל' מהאש וע"כ צריכין אנו להבדיל על הנ"ר ולומר בורא מאורי האש על הארבע הממונים בימי החול הנארים מהעטרת במוצאי שבת שאז תחלת וממשלתם בששת ימי המעשה להבדיל בין ממשל' יום השבת ובין ממשלת החול וזהו אלין דסלקין לעילא אקרון מאורי אור ואלין דנחתין אקרון מאורי האש ע"ד כד נפיק שבתא מברכין על שרגא דהא אתיהיב להון רשות לשלטאה. וימשיך הדבור לבאר סוד ההסתכלו' בצפרני' בשעת ההבדלה ויאמר בהם רמז עליון פנימי וגם חיצון סוד פנים ואחו' והוא כי הצפרני' רומזי' אל המדרגו' התחתונו' והבשר הפנימי רומז למדרגות העליונות ומכאן תבין כי המאורות העליונות נעלמו' אל עינינו ואין עין שולט' כי אם בתחתונו' והבן זה היטב והוא אמרו אצבען דבר נש אינון סתרא דדרגין דלתתא ורזין דלעילא ואית בהו פנימאין ואחורים אחורים אינון לבר ואינון רמז לטופרין שהם המאירים לנו ובגין כך אית רשו לאסתכלא בטופרין במוצאי שבת כי לא ניתן רשות להסתכל בפנימי הנעל' שלא ניתן רשות לעין לראות ואלה הארבע מאירים מהאש ולפי' הם נגלים כי האש היא המאירה לעינינו לא האור כי הוא חשך אלינו והוא אמרו דהא נהרין מההוא שרגא ונהרין מההוא א"ש לשלטאה אלין אתחזיין כלומר הם הנגלים לעיני הברואים כי הפנימיי' אינם נגלים ואין לברך אלא על מה שעיני האדם רואות אצבען דלגו לא אית רשו לאתחזא' בההוא שרגא דהא מלעילא נהרין בקרון פנים פנימאין בסוד וראית את אחורי שניתן רשות להסתכל בהם ופני לא יראו שלא ניתן רשות לעין לראות בהם. וביומא דשבתא קב"ה שליט בלחודוי באינון פנים פנימאין על כורסי יקריה כי השב"ת רומז לשב"ת העליון אשר ישתמשו בו שני המלכים בכתר אחד בשוב הכל אל המנוחה ואל הנחלה והיה יי' א' ושמו אחד ונשגב יי' לבדו ביום ההוא בשוב הכל אל נרתיקו וע"כ ביום השבת הרומז לעה"ב קב"ה שליט בלחודוי וכלהו אתכלילו ביה ושולטנותיה דיליה איהו ובגין כך אחסין נייחא לכל עלמין פי' למדרגות התחתונות והעליונות שכלם שובתים עם המלך ביום השבת ואפילו הרשעים שבגהינם. וירתין ירותא דיומא דא עמא קדישא לא נתן האל השבת כי אם לבני ישראל שנאמר אות היא ביני ובין בני ישראל כי הוא אחד וישראל אחד ובגוים לא יתחשב. מאורי אור מסטרא דימינא פי' שמקבלים המאור הראשון המיוחס לימין הם השולטים ביום השבת ומהם יתפשט האור למטה ביום השבת כד נפיק שבתא גניזין מאורי אור דלא אתגליין ומאורי האש שליטין כל חד וחד בדוכתייהו וכו' ומ"ש והחיות רצוא ושוב בא לומר כי אעפ"י שאמרנו שהארבעה פנים הנגלים הם נגלים לנבראים אינו גלוי נודע בחוש הראות אמנם הם כדמיון הברק אשר יציץ כהרף עין ויעלם והוא אמרו דלא יכיל עינא למשלט בהו בגין דאינון רצוא ושוב וכברקים ירוצצו ויבאר סוד שני המרכבות חיות המרכבה הראשונה הנסתרת וחיות מרכבת המשנה הנגלי' ואמר חיות דאתגליין אינון דההוא אופן קיים בגוייהו ומאן איהו דא מטטרו"ן כי הוא דמיון הנקודה בין הד' חיות שהיא העטרת בסוד היא מתהלכת בין החיות ואמר כי הוא גדול מכל צבא מעלה חמש מאות פרסה הוא סוד הה"א והפרסאו' הללו הם פרסאו' עליונו' אמנם החיות הנסתרות אינון תרין אתוון עילאין דאתכסיין י"ה אתוון דשלטין על ו"ה נמצא כי שני המרכבו' רמוזים בשם י"הוה שמתלבש בהן טמירא דכל טמירין וכו' הוא האי"ן סו"ף שליט על כולא ורכיב על כולא חיות דאתגליין תחות אלין עילאין דמטמרן ואנהרן מנייהו ונטלין בגיניהו לקבל מהם הם רצים ושבים. חיות עילאין כלהו כלילן ברקיע השמים ועליהו כתיב יהי מאורות והיו למאורות עתה לא דריש חסר כלהו תליין ברקיע השמי' רקיע דעל גבי החיות שכלם נקראי' רקיע ואמר כי הרקיע הזה הנזכר בכתוב הוא אשר על גבי החיות התחתונות דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא. דא ה"א קדמא' שדמה הסתום לנגלה ולכן אמר ודמות דהא לעילא מתמן ולהלאה לית מאן דיכיל לאסתכלא ולמנדע כי הוא סוד עה"ב ועין לא ראתה בסוד שלה תשלח את הא"ם ואת הבנים תקח לך מ"ט בגין דאיהו סתים במחשבה שהבינה נכללת בחכמה והחכ"מה בכת"ר ושלשתם ראש א' והוא אמרו ומחשבה דקב"ה אלף אמירא היא סוד אל"ף של אהי"ה והראשונה באותיות והיא נעלמת שהרי לא התחילה הבריאה כי אם בבי"ת הבא אחריה וכבר אמר שהאחד התחלת המספר ואינו נכנס בגדר המספר. ויאמר שהוא מן הנמנע באין כל חוקר להשיג מה לפנים לפי שאם מה שבמחשבתו של אדם הגופני אין כל בני העולם יודעים מה שבמחשבתו אם לא יגיד וכ"ש במחש"בה העלי"נה שהם הספירות וכ"ש המחשבה עצמה שהוא הכתר. וכ"ש מה שלפנים מהמחשבה מאן איהו דעבד דעיוני דהא לית סוכלתנו למשאל וכ"ש למנדע והוא האי"ן סו"ף יתעלה הדרו. וביאר ואמר אי"ן סו"ף לית ביה רישומא כלל ולא תליא שאלתא ביה ולא רעיונא לאסתכלותא דמחשבה כלל ר"ל אין שם רושם אותיות יהוה כי אין שם גוון כלל לא חיור לא אדום ולא ירוק ולא גוון כלל כמו שנתבאר בתחלת הספר:18ולפי שנמשך לדבר בסוד המחשבה העליונה שאמר אין סוף שב לבאר סוד האצילות מראש לתכליתו ואעפ"י שאין לו סוף ולא יוכל איש לדבר ולא תמלא אוזן משמוע עכ"ז המציאו ע"ה דברים מיוחדים לענין זה כדי לעורר הלבבות להבין האיפשר כפי השכלתנו לא כפי מדות הדבר וע"כ תמצאם ע"ה תמיד מגידים ענין האצילות על פנים שונים כי לא יכילהו הלשון בשום צד לשומו בדבור קבוע כי לא יתפס אפילו במחשבה כ"ש בדיבור ואמר מגו סתימו דסתימא מריש נחי"תו דאי"ן סו"ף פי' מתוך הכת"ר שהוא סתימא דסתימין שהוא ראשית ירידת החפץ הבא מאין סוף שהוא עילת כל העילות משם נהיר נהירו דקיק והיא הנקודה המיוחסת אל החכמ"ה אשר לעומק העלמתה לא ידיע סתים ברשימו כחודא דמחטא. אמר כי צורת הנקודה יורה על דבר רשום ונסתם כי אין בה חלל כלל ולא ירגישה עין רואי רזא סתימו דמחשבה פי' שהנקודה ההיא היא סוד המחשבה העליונה שהוא הכת"ר אשר נסתר בנקודה ההיא ולא ידיע עד דאתפשט נהירו מניה באתר דאית ביה רשימו דאתוון. אמר כי לא נגלה האור הנסתר שבחכמה עד שנתפשט אל מקום אשר שם נרשמים האותיות שהיא הבי"נה כי בה נרשמו אותיות הבנין כאשר נתבאר בתחלת הספר כי היא קבלה זרע קדש על ידי החכמה להוליד הבנים אבני הבנין אשר הם רשמי האותיות הנראים וממנה יצאו והוא אמרו ומתמן נפקו. והנה עד כאן כלל השלש הראשונות לראש אחד וחזר לבאר כי הכל היה כמוס בעמק הא"י ומצוייר שם ציור בלתי נרגש ע"ד מ"ש ז"ל כקרני חגבים היו ואמר כי לסוד זה נרשמת האל"ף הראשונה שבאותיות המורה על האחדות על זאת הצורה א בהתפשטות צלעיה לרמוז כי כל האצילות מראשו לסופו בכח האלף והוא סוד הא' והוא אמרו בריש כלא אלף רישא דכל דרגין רשימו דאתרשים בדרגין כלהו ולא אקרי אלא אחד לאחזאה דאע"ג דאית ביה דיוקנין סגיאין לאו איהו אלא חד וכבר נתבאר זה בסוד הו"ו אשר היה ראוי כפי הנראה מציורה להיותה ראשונה לאותיות שהיא כעמוד יחידי נצב אמנם היה מחכמת המצייר הגדול יתברך שמו והדרו לציירה על זאת הצורה להודיע כי כל מה שנתפשט ונתרחב ימין ושמאל מאצילותו ממנו הוא כמעשהו והכל כלול בו ואח"כ חזר לבאר סוד צורת האל"ף על אופן רשימתה שהיא מורה על זה ואמר ראשיתא דאל"ף טמירו חד דרזא דמחשבה עילאה. אמר כי ראשי האל"ף שהוא רושם הי"וד אשר בראשה הוא רומז על העלמת המחשבה העליונה שהוא הכת"ר הנסתר בסתימתה. וההוא אתפשטותא דההוא רקיעא עילאה כלא סתים בההוא רישא אמר כי התפשטות ההיכל הנקודה שהיא הבי"נה הנקראת רקיע עליון שעל גבי חיות העליונות כאשר יבאר בהדיא כל ההתפשטות ההוא סתום בכח הנקודה ההיא וביאר הטעם ואמר דכד נפק אל"ף מהאי רקיע בדיוקנא דרזא דריש מחשבה נפקא. אמר כי כשנגלה צורת האל"ף הנסתרת באהי"ה המיוחס לכת"ר בבי"נה הנקרא' אם הבנים כי בה נרשמו כל האותיו' ובראשם האל"ף לא נרשמה שם כי אם בסוד ראשית המחשבה שהוא הכת"ר ובאה צורתה בכח הנקודה ונתפשטה בה והבן זה הענין הנמרץ כי הכוונה לרמוז כי הכל בו יתב' כמוס באוצרותיו ובא הגלוי בדרך נסתר בנקודה דקה נעלמת ואח"כ נתרחב יותר ונגלה מה שהיה במחשבה. וחזר לבאר סוד הרושם האמצעי אשר בצורת האלף שהיא הו"ו ואמר ההוא אמצעיתא דאלף שית דרגין כלילן ביה רזא דכלהו חיות טמירין עילאין דאתגליין מגו מחשבה וביאר מי המה אלה ואמר חד נהירו דנהיר ואגניז והוא מדת החסד שהוא מיוחס לאור הראשון שנגנז והוא נהירו דאת ט' דבראשי' שהוא טו"ב והרמז על צדי"ק שהוא מקב' האור מהחס' שהוא נהירו דאת ט' אשר הוא מיוח' אל חו"ם הי"ום כלומר חמימות השמ"ש אשר כל מגמתו ותשוקתו להריק זרעו על הארץ ואברהם שהיה חולה בבריתו היה מקוה פתח האה"ל לחום היום כי שמש ומרפא בכנפיה וזהו וחם היום נהיר על ההוא פתחא ונהרא מתמן העטרת שנק' פתח האה"ל וזו היא אחת מהחיות העליונות תנינא נהירו דאזיל לאתחשכא לפנות ערב והיא מדתו של יצחק המיוחסת לחשך בבחינת האור ראשון בקרו של אברהם וביאר מהו ויצא יצחק לשוח כשדה לפנות ערב ואמר אסכלותא בערב וחשוכין כלהו לגביה כי כל מגמתה של גבורה והחשך הנמשך משם הוא אל מדת הערב ונקראת הגבורה פנות ערב לפי שתמיד פונה אליה ולפי דרכו יודיע כי מזאת המדה הנקרא' פנות ערב נסתכן יעקב בההוא ממנא דעשו כי משם הוא יונק בסוד ויאהב י"צחק את עשו ושרו של עשו היונק מפנות ערב הוא אשר נתאבק עם יעקב ונגע בכף יעקב כאשר יבאר בהדיא וזו היא החיה השנית מהחיות העליונות. תליתאה נהירו דכליל תרין אלין נהירו דנהיר באסוותא והיא מדתו של יעקב שהוא שמש ומגן אשר מרפא בכנפיו שכן נאמר ביעקב ויזרח לו השמש ודאי אתכליל בההוא פנות ערב כי הוא יושב אוהלים ומ"ש מכאן ולהלאה והוא צולע על יריכו דא איהו נצח וכו' כבר ידעת כי האורב עומד מבחוץ כנגד נצ"ח והו"ד שהם סוד השוקים בסוד שוקיו עמודי שש ודע כי שניהם נקראים נצחי"ם אחים ולא יתפרדו ובהם היה נאזר דו"ד בצאתו להלחם מלחמות יי' והיה מנצח בסוד למנצ"ח מז"מור לדו"ד. ודע כי כשהם נארים מהכת"ר אעפ"י שלא יהיו ישראל ראויים לטובה טובתם אינה חוזרת אמנם כשהדי"ן יורד אליהם חוזר' הטובה לאחור והם פועלים כדין ומתחזקים בהם כל בתי דינין למטה כי האורב עומד מבחוץ לנגדם והוא סוד וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם פי' כשהם מקבלים מאור הכת"ר שאינו מיוחס בשם אד"ם לא ישקר ולא ינחם הטוב והשפע מרדת לישראל אבל כשהם מקבלים ממקום הדין והרחמים שהוא מיוחס בשם אד"ם חוזר השפע לאחוריו כי שם נדונים ישראל כפי ממעשיהם ובהיות כי יעקב ע"ה מדתו מדת התפארת סוד הרחמים והדין כלול משניהם בגוף האילן כשבא שרו של עשו העומד בחוץ להאבק עמו לא יכול לו וזה לפי שגם יעקב כלול בדין אשר משם הוא מקבל שרו של עשו ועל כן לא מצא ידו לנגוע אל גופו שהיה נאחז בגוף האילן אמנם מצא מקום לנגוע בכף ירכו שהוא נצח אשר משם יניקת הנביאים לעכב יניקתם ביען יעקב היה עלול מהירך שנשא האחיות וסוד הירך ידוע כי הם הטוחנים והבן ויעקב נשתמש בהם בדרך חוץ ובכן מצא בעל חוב לגבות את חובו משם כי הוא אורב שם מבחוץ והיה מעכב הנבואה מנביאי ישראל ואין חזון נפרץ עד בא שמואל הנביא השקול כשני היריכים למשה ואהרן האחים האחוזים בשני למודי יי' ובכן נדחה האויב מהירך והיו הנביאים מתנבאים משם בסוד ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה ועתה שמע דברי המאמר אחד אחד אמר מכאן ולהלאה והוא צולע על יריכו פירוש שלא מצא מקום למעלה בגוף האילן לנגוף בו רק מהירך ולמטה ירכו כתיב ולא יריכיו כי נגע באחד מהם בסוד הנצ"ח שהוא המדרגה הרביעית מהחס"ד עדיו דלא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל והיה סבה לזה ירכו של יעקב שהיה עלול בנישואי האחיות ודכתיב וגם נצ"ח ישראל פי' שטרם בוא שמואל היו מתנבאים מסוד הירך השמאלי כי יהושע מהודו של משה היה נבא אמנם בבוא שמואל נתנבאו גם מנצ"ח ישראל וזהו אמרו וגם נצח ישראל שהוא הירך הימני דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב בממנא דעשו. ויגע דרגא דא העומד בחוץ ובכף ירכו. וביאר הטעם למה לא היה לו יכולת לנגוע רק בירך ואמר כד אתא לגביה דיעקב ונטל תוקפא מההוא פנות ערב שהוא הפחד ויעקב הוה אתכליל ביה כי הוא מקבל מב' הזרועו' ולא יכיל ליה כי הוא חזק ממנו בסוד הזרועות וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו נטל תוקפא דדינא מתמן בגין דירכ' איהו לבר מגופא ויעקב היה עלול הירך ולא נגע בגוף לפי שיעקב גופא הוה וגופא הוה כליל ברזא דתרין דרגין ברזא דאקרי אד"ם שהוא התפארת. כיון דנטיל תוקפא לבר מיד עשה רושם ותקע כף ירך יעקב ולא אתנבי בר נש וכו':19נצח ירכא שמאלא דיעקב ובגין כך אתא דוד וכליל ליה בימינא דכתיב נעימות בימינך נצח הנך נראה כי אבות רבים ונכבדים ובתוכם החייט ז"ל בענין המאמר הזה שנראה שהוא סותר את דבריו מניה וביה וז"ל שבתחלה אמר כי הנצ"ח דרג"א רביעאה וכן הוא כפי ציור הספירו' הנמצא אצלנו וכן נראה ממאמרי הזוהר בכל מקום שתמצאם מדברים בספירו' כמו שהוכיח הוא שם בפירושו בספר מערכת האלהות פרק שביעי וההו"ד הוא החמישי שכן אמר ויהושע נתנבא מהודו של משה דכתיב ונתת מהודך עליו ודא דרגא חמישאה וקשה א"כ אמרו נצח ירכא שמאלא דיעקב וכתב שלא מצא תרוץ לזה כי אם לומר הבא לקראת חבירו ימינו כנגד שמאלו ושמאלו נגד ימינו וא"כ הנצח המצוייר באילן לצד ימיננו הוא לצד שמאלו של הקב"ה וההוד שהוא ימינו של הקב"ה הוא שמאל אצלנו והעיד שראה בעיר אחת מאיטליא ביד נבון אחד אילן שהיה מצוייר הפך המצוייר אצלנו וגם אני ראיתיהו בעיר פא"ס נשא ונתן בדבר ולא עלה בידו מאומה שכן כתב בסוף דרושו ועתה הדרא קושיא לדוכתיה ואמר ולא מצאתי שום תרוץ בזה אלא לומר כי קודם שבא דוד היה הנצח לצד שמאל וההוד לצד ימין והוא הפך שניהם בתפלתו ואתה המעיין הנך רואה כמה מהזרו' בתירוץ זה מה שאין הפה יכולה לדבר ולא יוכל אוזן לשמוע ח"ו כי אני יי' לא שניתי כי השנוי הוא במקבלים כפי מעשיהם לא בעצם האילן הקדוש וטוב היה לומר שלא ירד לעומק המאמר מהפך הימין לשמאל והשמאל לימין ואם היו מקודם כן מה הרויח בהפכם כי אם היה מקודם ההוד לימינו של הקב"ה הוא יפעל ההוד בחס"ד והנצ"ח בפח"ד ובשובם לזולת מקומם הראשון הנה תשוב הוראתם ופעולתם כפי המקום אשר אליו הם פונים אם לחסד אם לפחד. ואם היתה כונתו לומר כי הצדיקים מהפכים הדין לרחמים כאשר הוא האמת ואמרתי זה להליץ עליו לא היה אומר הפך שניהם בתפלתו אלא כלל ההוד בנצח וכ"ש כי ההפוך היה ראוי אל ההוד שהוא תחת הפחד לכלול אותו אל הנצח שהוא הימני לדעת כולי עלמא. ומה שכתב שראה צורת אילן הפוך הנה המציירו לא ציירו ככה כי אם בסוד וראית את אחורי ופני לא יראו כי הציור האמיתי והמקובל הוא הציור אשר אצלנו וכן הסכימו כל המקובלים:20האמנם כי קודם שנבאר סוד המאמר צריך אני להביא לפניך מאמר אחר זה לשונו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לד' ראשים דאינון חס"ד דרועא ימינא וכו' גבורה דרועא שמאלא וכו' נצח שוקא ימינא וכו' הוד שוקא שמאלא דעלה אתמר ליעקב והוא צולע על יריכו אשר נרא' מכאן כי לא נגע בכף ירכו הימני כי אם במיוחס להו"ד וזה יראה כי הוא הפך מה שכתב במאמ' שבנדון שלנו שאמר והוא צולע על ירכו דא נצ"ח וא"כ היאך יתקיימו שני המאמרים האלה האמנם כי מצאתי מאמר אחר בענין הזה פ' וישלח דף קע"א יראה ממנו כי נגע בשני היריכים לא כמר ולא כמר וז"ל ת"ח כמה חכימו אתחכ' שר"ו ש"ל עש"ו בההוא ליליא ההוא דהוה רכיב נחש לקבליה דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב ואי פסיק קליה כדין והידים ידי עשו בגין כך אסתכל לכל סטרין לאבאשא ליה ולאפסקא קליה וחמא ליה תקיף בכלא בדרועין מסטרא דא ומסטר' דא דאינון תקיפו דגופא דאתקף בינייהו וחמא דאורית' אתקף בכלא כדין וירא כי לא יכול לו מה עבד מיד ויגע בכף יריכו דאתחכם לקבליה אמר כיון ודאתברו סמכין דאוריתא מיד אוריתא לא אתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו ובדא אתחכם לקבליה דהא בגין דיתבר חילא דאוריתא אזיל ויתתקף עשו וכד חמא דלא יכיל לאוריתא כדין חליש תוקפא דאינון סמכין לה הנך רואה מלשון זה המאמר כי נגע בשני למוד"י יי' שהם סומכי התורה ואולי כי דייקו זה מהכתוב שנאמר ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב כי הי"לל ויגע בכף ירכו ויתקעה אמנם בהכפיל הלשון יראה כי בתחלה נגע בשמאלי' המיוחסת להוד כפי מה שאמר בעל המאמר השני ואח"כ נגע בכף הימנית וזהו ותקע כף ירך יעקב כמ"ש בעל המאמר הראשון בנדון שלנו והמאמר השלישי הכריע ביניהם ואולי כי לטעם זה נאסרו שני הגידין ימיני ושמאלי כי שניהם נקראים בשם אחד גיד הנשה וכן אמרו בזוהר ויגע בכף ירכו בגיד הנשה בזייניה ביצר הרע דבהו זיניה ואתריה ומתמן אתי יצר הרע על בני נשא ובגין כך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה שהכוונה בכל מקום שהוא בין בימין בין בשמאל כל שייפא מתקיף שייפא ודאי גיד הנשה מתקיף ליצר הרע דהוא זייניה הנה מבואר כי לענין יצר הרע שניהם שוים וכאשר נגע נגע בשניה' אלא שהפגם יותר נרגש בצד הימני שהוא היותר מאיר מבשמאל החשוכי ושניהם אדומים מכח הדין ומכאן תבין כח הדין סוד הכרובי"ם למה היו מזהב כי לפי הנראה היה ראוי להיות האחד הימני כסף והשני השמאלי זהב כי מצפו"ן זהב יאתה והיו שניהם זהב להיותם מלובשים בדין ואין שום הבדל ביניהם רק שזה לוחם וזה מנצח ובשניהם היה מתלבש דוד לנצח מלחמות היה מתלבש בהוד ולוחם ומתלבש בנצח ומנצח כי כן מדת"ו של דוד ללחום מלחמות יי':21ועתה הנה באתי להורות לפניך דרך ישכון אור דבריהם עליהם השלום כדי שלא יעלה על דעתך שנפלו דבריהם במקרה פעם כה ופעם כה כאשר יחשבו הפוקרים בדבריהם אמנם כל דבריהם האמ"ת והצדק ואם תראה לפעמים כי דבריהם סותרים זה לזה תדין בעצמך שלא ירדת לעומק דבריהם וצריך אתה למודעי ואם לא תמצאנו אל תבהל ברוחך לכעוס והנני מביא לפניך השמות השוים המיוחסים לשני המדות האלה הנקראים בשם א' להודיעך כי איש באחיהו ידובקו אחים ולא יתפרדו ואיש את אחיהו יעזורו בכל פעולה ופעולה כאשר נתיחסו אליהם שני האחים המאושרים משה ואהרן וזה שמח במעלתו של זה וזה שמח במעלתו של זה כמו שביארנו בפ' מי יתנך כאח לי כאיזה אח כקין להבל כעשו ליעקב וכו' ומכאן תבין כי הנוגע בזה עושה רושם בזה ותשכיל ממוצא דבר למה אמר בעל המאמר נצח ירכא שמאלא דיעקב. דע כי ב' אלה הכרובים נקראים נצחים מן הטעם שאמרנו שזה לוחם וזה עוזר ומנצחים שניהם. ושניהם נקראי' צבאו"ת לפי שמהם יוצאים כל צבאות מעלה עליונים ותחתונים למיניה' וכל צבאות מלחמה ואז"ל יי' צבאות שמו הם צבאותיו. ונקראים עמודי שש לפי שהם עמודים לשש העליונות אשר למעלה מהם מהכת"ר או לסוד הו"ו כי משם נמשכים לסוד ווי העמודים נקראו שניהם שחקים לפי שהם טוחנים מן לצדיקים צדי"ק וצדק בסוד החבור. ונקראים אופנים ומטעם זה עצמו בסוד ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי הם סוד הירכים ולא אוכל לפרש עוד. ונקראים שניהם עצם השמים ע"ש העצמה הבאה להם מן השמיי"ם אשר עליהם וגם מהם יבוא עצמיות כל עצם אשר תחתיהם והם סוד העצמות שבכל גוף אשר עליהם יתקיים הבשר כל עצמותי תאמרנה יי' מ"י כמוך והם סוד העצם אשר באדם הנקרא לוז. שעליו נבנה גוף האדם ולא ישאר אחר מותו שלא יתרקב רק הוא אשר אז"ל אם יכניסוהו באש אינו נשרף ברחים אינו נטחן בפטיש אינו מתפוצץ כי הוא עצם קיים לעולמים והוא המקבל תענוג ועידון אחר מיתת הצדיק שנא' עצמותיך יחליץ והוא המקבל עונש ברשעים שנאמר ותהי עונותם על עצמותם והעצם הזה שורשו מעצ"ם השמי"ם ונקראים קנאת יי' צבאות כי מקום הקנאה בעצמות שנאמר ורקב עצמות קנאה ובהם מתקנא הקב"ה בסוד כי יי' אלהיך אל קנא כי אל קנא יי' אלהיך קנאת יי' צבאות תעשה זאת והם הנקראי' צבאות. ונקראים שניהם ערבות בסוד הלולב ערבי נחל איבי הנחל ועליהם רמז שהע"ה אל גנת אגוז ירדתי לראות באיבי הנחל והנח"ל ידוע שכל הנחלים יודדים בו ונקראים שניהם בנים ותלמידי חכמים העליוני' והם המרבים שלו"ם בי"ו סף להריק בעולם הנקבה. ונקראים שניהם כליות מקום העצה שבהם מתיעץ הקב"ה לפעול בעולם ולא לחנם אז"ל כליות יועצות כי מי יודע אם העצה בכליות אלא שהם ידעו והשיגו שורש כל הדברים בבנין האדם למטה ודוד אומר אברך את יי' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי שהם מיעצים אותי לברכו ולעבדו ונקראים שניהם מראות הצובאות שהם מראות לכל הבא לצבוא צבא בנבואה כי משם הם יונקים מחמוקי ירכי"ם ולכן תמיד תמצא בנביאים כה אמר יי' צבאות הם נצ"ח והו"ד והנה הארכתי באלה התוארים המיוחסים לשני המדות האלה להודיעך כי העושה רושם באחד מהם עשה בשניהם והנה נתיחס הרושם שעשה יעקב ע"ה אל הנצ"ח להגדיל הרושם לגבי יעקב שהיה השלם שבאבות וזהו אמרו נצח ירכא שמאלא דיעקב כי לגבי יעקב הימין נחשב שמאל ולא מצא בעל החוב לגבות את חובו מיעקב רק בהחליש כח הירכים שניהם אשר שם גיד הנשה כולל שניהם ובקטן החל ובגדול כלה שהוא עיקר יניקת הנבואה ולא היה מאז ועד בוא שמואל ע"ה חזון נפרץ ובבוא שמואל מזה ומזה לא הניח ידו אל כוונה רצויה להציב הבי"ת העליון בכל הצריך אליו ועל זה ראוי שיקרא בעל הבי"ת כי הוא אשר תקן הבי"ת העליונה. אמנם מרע"ה אחרי שפרע חובו בענין פריה ורביה התחתונה נסתלק בחייו לראש צדי"ק לעשות פרי גביה ונשל ב' נעליו מעל רגליו למטה כי כן חוייב למי שהיה ראוי שתנתן התור' על ידו לצוות את כנס"ת ישראל במצות עשה ובמצות לא תעשה כי זה כל האדם. הנה זה משה האיש ע"ה נשתמש בה בקדש ולא בדרך חול כלל אשר לזאת הסבה דברו בו אהרן ומרים בחשבם כי טעות הוא בידו של משה בהרים ידו משמוש העולם מכל וכל ואמרו הרק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר הלא תראה כי כוונו לומר שהיה משה ממעט את הדמות בהרים ידו מהזיווג התחתון ועל זה יחסו לו הרק והאך הממעטים ולהם יחסו הגם המוסיף בהתעסקם גם למטה והיתה התשובה לא כן עבדי משה בכל בי"תי נאמן הוא הבית העליונה אשר היה משתמש בה בעוד בחיים חייתו להעמיד ולחבר את האה"ל באופן כי יעקב היה בעל הבית אבל לא לצוות כי רגלו אחד למעלה ורגלו השני למטה אמנם מרע"ה נשל שני נעליו ומשל בחייו מה שמשל יעקב אחרי מותו בי"ראת אלהי"ם כי אז שבה המדה לאכסניא שלה הראשון בעלותה אל בית המנוחה ואל הנחלה כי שם ביתה. עוד אתה צריך לדעת כי אחר שנתאמת באמת כי האדם נברא בצלם ודמות אשר על זה צותה התורה בתלוי לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלהי"ם תלוי כי הכוונה לפי שנברא בצלם אלהים ותבנית איבריו מכון וכסא אל המרכבה על כן אסור להסתכל בצורה עליונה המסומנת באבריו בלא חיות ואמרו בזוהר משום דחזי גופא דאברי בדיוקנא דמלכא כחד מן בעירי הה"ד אדם ביקר בל ילין ואי עביד הכי נמשל כבהמות נדמו. ואתה המעיין אל יעלה בדעתך שיש למעלה שום צורת אבר תבנית יי' חלילה וחס מלתאר לו יתברך שום דמיון והכתוב אומר אל מי תדמיון אל ומה דמות תערבו לו כי כל התוארים הנזכרים בתורה מעין ואוזן ופה ויד ורגל הם סוד ענינים פנימיים ונסתרים בעולם האלהות אשר מהם ימשך שפע וחיות אל כל הנמצאים בכל אבר ואבר כפי הצריך והראוי לאותו האבר ונתיחס הכח ההוא אל האבר ההוא ונקרא בשמו על דרך סימן בלבד להודיע כי כשם שכל כחות הגוף ואם הם שונים שהרי חוש הראות אינו כחוש השמע ולא חוש השמע כחוש הריח ולא חוש הריח כחוש הטעם וכן בכל כחות האברים כלם משתנים אלה מאלה ולא ראי זה כראי זה וכלם באים ממקור א' הוא החיות המתפרד בכל אבר ואבר לקיימו על הצד השוה אליו כן האל יתברך שולח כחו בספירותיו שהם איבריו אשר מתלבש ומתכסה בהם מהם יתמשך כח לכל אבר ואבר שבאדם שנברא בצלם ונקראות כל א' מהם בשם האבר ההוא בדרך סי' וכמ"ש ז"ל מלמד שהוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שכך והוא סוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ודי למבין ובהיות האמת כן הנה יתחייב כי בהשלים האדם איבריו למטה על צד הכוונה אשר נבראו ישלים חק המדות אשר הופקדו ונתמנו עליהם ובכמה מקומות מהזוהר והתיקונים תמצא ענין זה נרמז בדבריה' שיחסו המדות אל האיברים אם בענין התפלה להמשיך כח השפע למטה אמרו בתיקון ע' זכאה איהו מאן דידע לצלאה לקב"ה בכל תיקונין דיליה כדקא יאות ולמשאל מניה בכל דרגא ודרגא כדקא יאות דהא חכימין כלהו רשימין בחכמ"ה ונבונים רשומים בבי"נה ומארי גמילות חסדים בחס"ד. וגברין ביצרהון בגבו"רה ומארי תורה בעמודא דאמצעיתא ונביאים רשימין בנצ"ח והו"ד וצדיקים נטרי ברי"ת בי"סוד. ומארי מלכותא רשימין בכתר עילאה. וגם בענין הנבואה אמרו בתיקון י"ח נביאיה הוו חזיין נבואה דילהון באיברי מלכא כל חד וחד באבר ידיעה ולא יתיר מנהון ברישא דמלכא מנהון בנימין דרישא דאינון כוכביא ומזלי דלית לון חושבנא. מנהון בעינין מנהון באודנין מנהון באנפין מנהון בחוטמא מנהון בפומא מנהון בצואר. מנהון בידין מנהון בקומה דאיהו גופא מנהון בשוקין. מנהון באות ברית מנהון בלבושין דמלכא דלא הוה לון רשו לאסתכלא יתיר אבל משה בכל אבר הוה משיג נבואה דיליה וכו' ולא באתי לבאר המאמר הזה כפי מדרגותיו רק להודיעך כי נתיחסו האיברים העליונים פעם לענין זה פעם לזולתו לרמוז כי אינם איברים תבניתיים קבועים על צורה אחת אמנם הענין מושאל לכל הדברים הכוללים במתכונת צלם האדם ודמותו. הנה יתחייב מזה כי בעשות האדם אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה הנה הוא פוגם האבר המיוחס אליה למעלה ובעשותו אחת מכל מצות יי' אשר תעשינה על מתכונתה הנה הוא מחזק האבר המיוחס אליה בסוד אמרם היה לך לעזרני רוכב שמים בעזרך ובסוד צור ילדך תשי ואף כי אחרי מותו כי תדבק נשמתו במקום המיוחס לאבר ההוא אשר השלים להיות כמוהו ולעשו' מעשהו ממנו הוא כמעשהו לסבת היותו בעוד בחיים חיותו כסא ומרכבה אליו. ויתחייב מזה כי כל אדם או צדיק שהשלים חק האבר ההוא יותר מחבירו יתיחס אליו יותר מחבירו כאשר נתיחס החסד לאברהם והגבורה ליצחק והתפארת ליעקב ומרע"ה והיסוד ליוסף כי שמר האות יותר מזולתו גם כי כלם היו שלמי' כאשר יתבאר לפנים ב"ה:22ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אבוא לבאר מלות המאמר כפי האיפשר לא כפי מהות הדברים שאין בכח הלשון לציין הדברים העמוקים האלה רק בהשאלה כאשר הם מושאלים בפי הישרים וישמע חכם ויוסף לקח. אמר יעקב מארי דביתא הוא היה השלם שבאבות והשלים חק העטרת ותקן צנורותיה בהמשיך אליה השפע על ידי יוסף הנרמז בצדיק כי לכוונה זו הנשמה ראש לשועלים וזהו כוונת רז"ל באמרם יעקב תקן תפלת ערבית וע"כ נקרא מאריה דביתא בי"ת תפלה. מית יעקב נטל משה ביתא ירש אחוזתו של יעקב ביתר שאת ויתר עז וזה מפני דתני לה בחיוי המשיך אליה תקון מצות עשה ומצות לא תעשה כי על ידו ניתנה התורה כבעל הבית המצוה לאשתו שתנהיג את בניה על מדותיו והיה זה בעוד בחיים חייתו ועודו בחומר השיג להיות איש האלהי"ם מה שלא השיג שום נבר' רק אחרי מותו כמו שיבאר ביעקב ע"ה באופן שהשיג מרע"ה משלימות בחייו מה שהשיג יעקב אחרי מותו ואמר כי שניהם השלימו הבי"ת על ידי יוסף על הדוגמא העליונה כי כשם שמדת התפארת משפעת לעטרת על ידי צדיק יסוד עולם כן כוונו הם למטה י"עקב כיון בי"וסף להשלים חוקה בסוד אלה תולדות יעקב יוסף כי זאת היתה מחשבתו בהולידו אותו. ומשה על ידי עצמותו של י"וסף בלקחו אותם עמו בצאת ישראל ממצרים כי זאת היתה כוונתו וההבדל שיש בין שמוש הבשר ובין שמוש העצמות יבאר לפנים. ויבאר סוד למה זכה יעקב ע"ה ליקבר בארץ בבשר ועצמות ויוסף בעצמות ולא בבשר ומרע"ה לא בשר ולא עצמות ויאמר כי כל אחד ואחד מהם זכה בארץ על הצד שנשתמש בו בזה העולם כי הארץ רומזת לאר"ץ העלי"ונה כי היא חלק יי' למטה וכפי מה שנשתמש בה כל אחד מהם על הצד השוה אל מחשבתו כן נטל חלקו בארץ. ואמר אלא יעקב בעלה קדמאה דמטרוניתא הוה הוא הראשון שהשלים חק המדה ההיא בהציב דוגמת י"ב אלכסונותיה שבטי יה כמו שהקדמנו בהקדמה ראשונה. מית יעקב אזדוגת ביה במשה היא בִקְשָתו שינשא אליה כי רועה היה במדבר את צאן יתרו חתנו ושם נראה אליו מלאך יי' בלבת אש מתוך הסנה וכבר ידעת כי המדה הזאת נקראת מלא"ך יי' ולב"ת אש וסנ"ה וכן אז"ל קמתי אני לפתוח לדודי אמר הקב"ה אני קיימתי עמידת זקן תחלה ואתה פה עמוד עמדי וכבר ידעת סוד פ"ה העולה כמנין אלהי"ם וסוד מלת עמד"י האשה אשד נתת עמד"י והכוונה כי היא פתתה פיה לבקש אותו ולפתוח דלתה אליו כי הגיע עתה עת דודים להשלים מה שחסר יעקב בחייו וזהו אמרו אזדווגת ביה במשה ושם נאמר לו של נעליך מעל רגליך ומאז נשתמש בה בקדש ובעוד דהוה משה בהאי עלמא מני לה כדקא יאות אמר כי בעוד ומורכב מחומר זכה להיות רוחני קדוש צדיק מושל יראת אלהים לצוות את בי"תו להתנהג על פי מדותיו. ואיהו הוה בעלה תנינא שלא תשאר אלמנה בבית אביה למנוע רבוי ברכותיה מישראל יעקב אעילו ליה גופיה שלים בגין דאיהו גופא הוא גוף האילן והוא הקים כל אפסי אר"ץ בשמוש גופני. יוסף גרמוי ולא גופיה בגין דגרמין אינון חיילין ומשריין דלעילא כבר ביארנו למעלה כי צבאות יי' אלהים שהם נצ"ח והו"ד שניהם נקראים עצם השמים ושכל כחות עצמות הנבראים מהם בא עד העצמות שבגוף האדם וקיומם ועצמותם ולפי שמחנות מעלה קיימים לעד נתיחסו אל העצמות שהם קיום הגוף ויוסף הצדיק נשתמש בעטרת בסוד העצמות לא בבשר תאוה שהרי נשמר מכל משמר ועל זה תולדותיו היו נשמרים מעין הר"ע כמ"ש ז"ל בין פרת יוסף בן פורת עלי עין שלא ישלוט עי"ן ר"ע בזרעו וסוד עין ר"ע עולה ת' כמנין מצרע שיש לו ארבע מאות פרסה על ד' מאות פרסה בארץ מצדים שהיא מצרנית לארץ ישראל והסוד כי תולדותיו של יוסף הם למעלה מעי"ן ר"ע והוא סוד אמרם עולה עין שהם מחנות עליונות היוצאות הנקראות צבאות היוצאים מצדי"ק י"סוד עולם והוא אמרו וצדיק צבאות אקרי בגין דכל צבאות ומשריין עילאין מניה נפקין שהם מיוחסים לעצמות בסוד ועצמותיך יחליץ ולכן היה עיקר קבורתו בארץ העצמות כי נתעצם בהם יותר מהתעצמו בבשר והבן זה היטב וע"ד גרמון דאינון צבאות עלו בארעא משה הוה לבד ולא עאל תמן לא גופיה ולא גרמוי כי נתעלה בחייו למעלה ממתני אדם ומיוצא חלציו כי לא נשתמש כלום בעדון גופני לא בבשר ולא בעצמות שהם בנין האדם כי אם ברו"ח ודבוקו בעטרת ברוח הנשי"קה בעודו בחיים חייתו ולא נאמר נשיקה בצדיקים כי אם בשעת המות אמנם משה ע"ה נדבק בה בחיים ופ"ה אל פה ידבר עמו ובמדרש שיר השירים ישקני מנשיקות פיהו א"ר יצחק ואותי צוה יי' בעת ההיא יש דברים שאמר לי לאמרם ביני לבין עצמי א"ר אלא ישקני מנשיקות פיהו יש דברים שמשיקים עליהם את הפה שהכונה לומר כי השיג מה שלא השיג שום נברא המורכב מבשר ודם ועצמות כי גופו היה במעלת הנשמה והוא חי וזהו סוד ואת"ה פה עמוד עמד"י כאלו לא היה לו לא בשר ולא עצמות אבל ברוח מלובש וע"כ לא היה צריך ליקבר בארץ כי ארצו אר"ץ החיי"ם העליונה א"ם הבנים אשר אינה נגדרת בבנין אדם בסוד זיווג וחבור כי אם בסוד רצו"ן ורעי"ה והבן זה ויתבאר בהדיא במאמר. בתר דמית משה אהדרת לבעלה קדמאה אחר שבאת העטרת אל המנוחה ואל הנחלה שהיתה מקודם נוסעת בדגליה ממקום אל מקום חזרה לאכסניה שלה לשבת עם יעקב ותולדותיו לקיום העולם כאשר היתה באמנה אתו כי משה ודורו לא היו מישוב העולם הזה כאשר יבאר ואמר כי מכאן אנו למדים נוקבא דאנסיבת בתרין בההוא עלמא אהדרת לקדמאה כי הוא היה ראשון בזיווג הקדוש. משה הוה לבר כיון דבעלה קדמאה הוה בארעא כי לא הוצרך עוד לרעות את ישראל אחר שצוה במצות ותורה שם בישראל כי לזה נברא וישראל מהיום ההוא והלאה יתנהגו במנהג יעקב ע"ה בקניני העולם הזה ובעבודת האדמ"ה לעבדה ולשמרה בסוד הקרבנות. ואחר זה בא לבאר ההבדל שהיה בין מעלת יעקב בסוד הזיווג העליון למדרגת מרע"ה ואמר משה זכה בחיוי מה דלא זכה ביה יעקב יעקב שמש בה בההוא עלמא משה בהאי עלמא כבר נתבאר זה כי נתעלה בחייו להיות גופו רוחני שלא נשתמש בהנאה גופנית. ואי תימא גריעו דמשה הוה פי' שלא נכנס לארץ לאו הכי דהא כד נפקו ישראל ממצרים מסטרא דיובלא הוה אמר כי ענין יציאת מצרים רומזת על מעלתם של ישראל ומעלתו של מרע"ה שהרי יציאת מצרים היתה בכח הבי"נה הנקראת יובל ולא ע"י שליח וכבר ידעת שנקראת דרו"ר בסוד ודרו"ר קן לה כי מורה על חפשיות כל מלאכה ושביתת כל המעשים הגופניים ומנוחת הנשמות ממלאכת הגוף באותה הדוגמא היו דור המדבר ומאכלם יוכיח שהיה מן הנבלע באברים רוחני המתהוה מן הט"ל העליון כי כך ראוי למזונם דבר רוחני כמו שהם היו ממדת היוב"ל ולא היו צריכין לעדוני הארץ הגשמיים והוא אמרו ובההוא דיוקנא אזלו במדברא וחד מנהון לא עאל בארעא כי לא היו צריכין לה. אלא בניהון תולדין דילהון כדקא חזי דאינון תיקונא דסיהרא וכל עובדי ארעא תיקונא דסיהרא הוה כלומר כל עניני העולם השפל הם תיקוני העטרת ואליה הם מתיחסים והאבות היו מתיחסים לבינ"ה והבנים אל העטרת משה שמש כסיהרא בעוד דאיהו בגופא ומני לה כרעותיה במצות עשה ולא תעשה לא בשמוש גופני אע"פ שהיה עומד בגוף. כד אתפטר מהאי עלמא סליק בסליקו עילאה אל מדת הבי"נה ואתהדר ברוחא ליובלא ותמן אתדבק באינון ס' רבוא דהוו דיליה בסוד הו"ו שהיא מדתו של משה המחייבת מספר הששיות באחדים והעשרות והמאות והאלפים והרבבות ואל מרע"ה היו ראויים הששים רבוא מה דלא הוה כן ליעקב דהוא אתהדר ברוחא לגו שמט"ה מה דלא כן בחייו לפי שנשתמש בחייו שמוש גופניי ואם היה על צד הקדושה כי היה זיווגו בחייו למטה בנשים והשלים חק העטרת למטה כי תיקוניה הם למטה ומתיחסים אליה כאשר נתבאר וזהו דהא ביתא אחרא הוה ליה וארעא קדישא בתיקוניה דלתתא אתתקנת בחילא דלעילא וכן עשה יעקב כי נשתמש בה למטה ומחשבתו למעלה להמשיך אליה כח הי"ב הויות. וע"ד לא אתחזון למהוי כלהו כחדא פי' על דור המדבר שמתו במדבר וסוד המדבר ידוע כי אין שם ישוב כי לא הוצרכו לעבוד את הארץ כי היו במדרגת הרו"ח לא במדרגת הגו"ף. ואינון דעלמא תתאה הם הבאים אל הארץ כלהו בגופא כלומר במדרגת הגוף וצריכים אל הארץ. ולא אתחזון למהוי. אלין ואלין גו סיהרא כי הובדלו מדרגותיהם אלין גו סיהרא לעבדה ולשמרה ואלין לבר לנהרא אלין מגו אלין כלומר אלה בסוד העטרת נכנסים לארץ ואלה דור המדבר לבר פי' חוץ מישוב העולם למעלה בבי"נה להמשיך שפע ובינה לבניהם הדמיון הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ואת עציו. וכלהו דעאלו בארעא דיוקנא דקדמאי הוו כלומר היו בדוגמת דור המדבר אבל לא במדרגתם רק במספרם במשפט ולא בשלימותם. . והביא ראיה לזה ממעמד הר סיני שדור המדבר זכו לראות בעין מה שלא זכו הבאים אחריהם שנאמר פנים בפנים דבר יי' אל כל קהלכם וכל העם רואים את הקולות וחזר לפרט על איזה צד נאמר כי נשתמש יעקב בגוף ומרע"ה ברוח ואמר יעקב שמש בנשוי בגופא כמו שביארנו ומשה אתפרש מאתתיה כד איהו בגופא בההוא רוחא קדישא לבתר אתדבק רוחיה ברוחא עילאה טמירא דלעילא פי' כי יעקב אחר מותו עלה למדרגת משה בעודו בחיים חייתו ומשה היה במעלה ההיא בעודו בחומר ואחרי מותו עלה עוד אל האלהי"ם דבראשית הנעלם ועל כן נעלמה קבורתו מעיני כל חי כי זה יעיד לנשמתו שנתעלית אל המקור העליון דטמיר וגניז וביאר הסוד כי כל דבר ישוב אל שורשו ואל מקורו ואמר רוחא דמשה די"ו בלא איהו גופיה דשמט"ה בסוד האדם העליון כי נשמתו מן היובל ועל יובל ישלח שרשיו וע"כ פירש מאשתו הבשרית ודבק באשתו הרוחנית האלהית. רוחא דיעקב לאתדבקא בשמט"ה לאחר מותו כי בחייו גופיה דנשוי הוה בהאי עלמא ומבואר הוא ובכאן השלים בעל המאמר דרושו אשר נמשך לו מתחלת דבריו מויתן אותם אלהים ברקיע השמים שנמשך ממנו לבאר ענין האצילות הרמוז בסוד צורת האל"ף ובהגיעו אל סוד הו"ו שבאמצע האות שהוא סוד השש קצוות והתחיל מהזרועות ובא אל הברכים נמשך לבאר סוד ירך של יעקב ובא להודיע כי יעקב ויוסף ומשה בחדא אזלין במשך הו"ו ונמשך לבאר סוד קבורתם ומעלתם זה על זה. ועתה שב לענין ראשון ואמר כל אינון נהורין עילאין בדיוקנא דעהון לתתא פי' כי מרכבת המשנה בדוגמת המרכבה העליונה. וגם למטה בארץ היו ישראל מרכבה להם על דוגמת מרכבת המשנה וכלהו תליין ברקיע השמים שהוא י"וסף שממנו נמשכו כל צבאות מעלה הקיימים. ומ"ש רזא תרין שמהן כלילן כחדא ושכלולא דילהון תלתא ואתהדר לחד וכו' אמר כי הסוד בשני אלה המאורות אשר ידבר בהם הם סוד שני שמותיו יתברך יי' אלהים דו פרצופין הפועלים שמ"ש י"רח אשר במספר שמותיהם נכלל השם השלישי שהוא אהי"ה הנעלם בכת"ר וזה כי שם י"הוה אלהים עולה למנין י"בק ושלשה שמות שהם אהי"ה י"הוה אדנ"י שהם במשך הספירות עולה י"בק ויעבר את מעבר י"בק והוא שם בן י"ב שהוא שם חקוק בעטרת כי היא נקראת אדנ"י האלף הראשונה רומזת לאלף דאהי"ה והיוד האחרונה רומזת לי"הוה דתפאר"ת והיא בדל"ת נו"ן סוד ד"ן והכל חד והוא אמרו תרין שמהן כלילן כחדא יי' אלהים ושכלולא דלהון תלתא אהי"ה הנכלל במספרם ואתהדר לחד דא לקבל דא במשך חוט השדר' ואיהו שמא גליפא מחקקא שם בן י"ב אותיות אהי"ה י"הוה אדנ"י כלילן בהאי ברזא דמהימנות' סוד אלף דאדני וי"וד האחרונ' דאדני וד"ן שבאמצ' השם הוא סוד מדת האמונ':
